אמפטיה

בהמשך למה הפתרון

 

תארו לעצמכם שאמא לא היתה רוצה לפתור לבת את הבעיה. לא היתה מנסה לשכנע אותה ולהוכיח לה באותות ובמופתים שהיא יפה? מה היא היתה עושה? מה כבר אפשר לעשות כשבת באה בוכיה ונעלבת? מה בעצם בת צריכה? למה היא זקוקה מאמא שלה? איך עוד אפשר לעזור לבת בלי לפתור לה את הבעיה?

מה קורה לבת כשהיא נפגשת עם החברות? אולי היא מרגישה שם חסרת ביטחון. אולי היא צריכה להיות דרוכה כל הזמן כדי לפלס את דרכה בתוך חבורת הילדות הזאת? אולי היא מרגישה לא ממש בעניינים. יש שם את זאת המלכה שבכל פעם בוחרת אחת מהן להיות החברה הכי טובה שלה. וגם בת נורא רוצה פעם אחת להיות החברה הכי טובה של המלכה. אבל היא אף פעם לא נבחרה. בת מתחילה לחשוד שמשהו אצלה לא בסדר. אולי היא לא מספיק יפה… ואז החברה שלה שתמיד אומרת לה שהן חברות טובות ממש פתאום אומרת לה שהיא מכוערת. במה יש כאן לפקפק?
אז מה בת צריכה? למה היא זקוקה מאמא שלה?

כאן, כשהיא חוזרת הביתה היא צריכה לדעת שיש לה מקום. בדיוק בדיוק איך שהיא. בוכה או שמחה, צודקת או טועה, רגישה או יציבה.
אז אם בת חוזרת בוכיה לביתה – כך היא צריכה שיקבלו אותה. בוכה, מלאת ספקות לגבי עצמה, נעלבת פגועה. זה מה שהיא כרגע. וזה מה שאמא יכולה לעשות בעבורה. לקבל באופן מלא ומחבק את מצבה בדיוק כמו שהוא עכשיו. כשאמא רוצה אותה שמחה, היא לא מקבלת אותה ובת חשה שוב דחיה. היא חזרה דחויה ממפגש הבנות, וכעת היא חשה דחיה מצד אמא שכל כך רוצה שהיא תהיה שמחה. אבל היא עצובה, ובוכה, מה היא יכולה לעשות? היא לא יכולה לעצור את שטף הדמעות….

בת זקוקה לאמפטיה. היא זקוקה למקום וזמן להרגיש את כאב הפגיעה, היא זקוקה למי שיקשיב לה ויהיה איתה בזמן הזה. היא זקוקה לחיבוק, לא כדי שתפסיק לבכות ולהרגיש את הכאב, אלא להיפך – היא זקוקה למישהו שיוכל להכיל ביחד איתה את הכאב. מישהו שלא ינסה לטשטש, להכחיש, להקטין, היא זקוקה למרחב שבו תוכל לחוש את כל קשת רגשותיה ולצאת ממנו בחזרה לחיים, כשהיא בטוחה שיש מקום לרגשותיה, שיש לה מקום.

איך עשוי להראות מפגש של בת עם אמא מקבלת ואמפטית?

בת בוכה… אמא נגשת ומחבקת אותה. הן עומדות כך מספר רגעים ואמא מציעה לבת להתישב על הספה.

– בת יקרה שלי, את רוצה לספר לי מה קרה?
– ….
– את מאד עצובה?
– לא אמא, אני כועסת. אני נעלבתי. גל אמרה לי שאני מכוערת.
– אהממ, זה לא נעים לשמוע כאלה דברים.
– כן אמא, אני שונאת אותה. רגע היא אומרת לי שהיא חברה שלי ואחרי זה היא אומרת לי שאני מכוערת…
– זה היה מאכזב לשמוע כאלה דברים מגל?
– כן…..

בת בוכה שוב… אמא מחבקת…

– אני אוהבת אותך ילדה יקרה שלי.
– …
– מה תכננת לעשות אחרי שאת חוזרת?
– לא משהו מיוחד.
– אני הולכת לקפל כביסה, את רוצה לעזור לי?
– כן…

 

2 מחשבות על “אמפטיה

  1. פינגבק: מה הפתרון? | באופן אישי

  2. פינגבק: כולנו נוער בסיכון? | באופן אישי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s