…מי שמבקש לשרת רק את האחד ולא את האחר אינו מועיל לאיש, לא לזולתו ולא לעצמו, ולמעשה הוא משרת את אי הצדק פעמיים. הוא נעשה נוקשה כל-כך עד שיום אחד שוב אינו מתפעל משום דבר, הכל מוכר לו, החיים אינם אלא אותו דבר עצמו החוזר שוב ושוב. ימים של גלות הם אלו, ימים של חיים יבשים, של נפשות מתות. כדי לשוב לחיים נחוץ לך איזה חסד עליון, אתה צריך לשכוח את עצמך או חלק ממך.
לפעמים, בשעת בוקר, בעיקול של רחוב, יורד על הלב טל נפלא ומתאדה מיד, אבל הרעננות נשארת, ואותה הלב מבקש לו, אותה לבדה.
מתוך "השיבה לטיפאזה", מסה מאת אלבר קאמי
באופן אישי 