לזכרה של ז. שהלכה אתמול לעולמה, יהי זכרה ברוך
אורה גרה בבית הסעודי בישוב בו אני גרה. פעם בשבועיים אנחנו נפגשות כשאני באה ביחד עם כמה מבני משפחתי לערוך בבית קבלת שבת. אורה יושבת בעיניים מזוגגות, לא מדברת, לא מגיבה. התמונות של בני משפחתה מוצגות לפניה על מסך משוכלל, הבעת פניה אינה משתנה.
זה כבר כמעט שלוש שנים שאנחנו נפגשים עם דירי הבית פעם בשבועיים. במשך הזמן התחילו להתרקם להם יחסים. שלום, שלום, מה שלום הילדים, העיקר הבריאות…. אנחנו חוגגים ביחד ימי הולדת וגם את השמחות המשפחתיות שלנו, בר מצווה לאחד הילדים, הולדת הנכד הראשון.
ככל שהכרותינו עם דירי הבית מעמיקה, רגעי הפגישה מתארכים. אני מברכת ב"שבת שלום" נותנת יד, שומעת משהו, מספרת משהו חדש, עונה על שאלות. כשאני פוגשת את אורה, אני אומרת שבת שלום וממשיכה הלאה. אורה לא עונה. אני יודעת שהיא לא בקשר עם מה שקורה סביבה.
לפני חודשים אחדים ראיתי את אורה בחברת כלתה בהתכנסות בחדר האוכל. זו שואלת ואורה עונה. חשבתי שזאת פטה מורגנה. לא יכול להיות! אורה מדברת?!
בביקור הבא בבית סביון נגשתי לברך את אורה בשבת שלום ונשארתי עומדת. הסתכלתי לתוך עיניה וחזרתי שוב: שבת שלום, שבת שלום. אורה, שבת שלום. עיניה פגשו את עיני, גופה נדרך, היא התחילה לרכון קדימה, הפה נפתח במאמץ ניכר ואחרי שניות ארוכות ענתה אורה: שבת שלום. הדריכות בגופה שכחה, והיא חזרה להשען אחורה בגוף רפוי.
מה "שבת שלום" אחד יכול לעשות ללב.
עכשיו, כשאני עוברת ליד אורה אני מברכת ומחכה לתשובה. שבת שלום! שבת שלום. מה שלומך? בסדר. כשהיא לא עונה, אני יודעת שלא בסדר. השתיקה של אורה גם מדברת.
ביום שישי בסוכות באנו לקבלת השבת. התחלנו עם "הנה מה טוב ומה נעים", כהרגלנו, ו"הימים חולפים", ו"ישמחו השמיים". כשהגענו ל"הללויה" שאחרי הדלקת הנרות אורה הצטרפה. שוב נדרך גופה, היא הזדקפה בכסאה פיה נפתח והמילים התגלגלו בפיה.
כן, אורה התחילה לשיר. אחרי כן גם את "לכה דודי", וכשהמשכנו בשירי סוכות אורה המשיכה לשיר "פטיש, מסמר"…
אורה שרה.
עבר החג ושוב אנחנו עורכים את קבלת השבת בבית סביון. הפעם אפי שבאה לבקר את אחת הדיירות מחלקת את השירונים. היא מחלקת לכולם, גם לדירים וגם לאורחים. אורה מסתכלת בכתוב ושרה. מדי פעם אפי עוברת בין הדירים, הופכת את הדף ומורה באצבעה על המקום המדיוק של השיר ששרים עכשיו. "שלום עליכם מלאכי השרת, מלאכי עליון".
כל שבוע אנחנו מברכים את המלאכים: בואכם לשלום… וממשיכים הלאה. את השיר הזה אורה לא שרה. אני מחליטה להמשיך לבית השני, יודעת שאורה זקוקה לזמן,
ואורה מצטרפת אלינו לברכת המלאכים: צאתכם לשלום מלאכי השרת…
.
באופן אישי 