סבא וסבתא

סבא וסבתא יקרים,
אם פעם היו אומרים לי שאדבר אליכם אחרי מותכם ואהיה בטוחה שתשמעו אותי הייתי חושבת שיצאתי מדעתי. אבל אחרי כל השנים שאתם אינכם איתנו בגופכם אני יודעת ומרגישה שבכל זאת אתם כאן איתנו. בגופנו בנפשנו וברוחנו. ולכן אני מרגישה נוח לדבר אליכם ממש, כי בכל אחד ואחד מאיתנו אתם שוכנים – באלה שחיו אתכם והכירו אותכם וגם בכל אלה שמעולם לא פגשו בכם, והם הולכים ורבים.
לפני זמן גילתה לנו זיוה שהשנה היא שנת המאה להולדכם. זה היה בעת טיול שעשו אנשי כפר גלעדי בעקבות קיבוץ טבריה. עברנו בתחנות שאתם חייתם לפני עשורים רבים. חייכם שורטטו בהקשרים ההיסטורים הרחבים על-ידי מוקי צור המדריך, ובהקשרים האישיים על ידי צאצאיכם. נפרשה לפנינו מסכת חיים שיצרה את השלד למה שאנחנו הכרנו ככפר גלעדי. וכאן אם יורשה לי אכניס נימה אישית. אנחנו – בני משפחת מלמוד, כמו עוד אנשים בכפר גלעדי מאחדים בתוכנו את זרע השומר ואת זרע קיבוץ טבריה. ולמרות זאת סיפורו של השומר סופר וסופר, ובתודעה הקולקטיבית נרשם כפר גלעדי כקיבוץ השומר, וסיפורו של קיבוץ טבריה נדחק איכשהו לשולי התודעה ההיסטורית. באותו הטיול ומאז, ואני מרשה לעצמי לדבר ברבים – למדנו את גודל המעשה של אנשי קיבוץ טבריה שיצקו תוכן למסגרת שכוננו אנשי השומר. אפשר להמשיל את הקשר בין טבריה לשומר כקשר בין איש לאשה. האיש שיוצר את המסגרת לחיי המשפחה, דואג לטריטוריה ולבטחון – השומר, והאשה- קיבוץ טבריה – עיקר הבית, עקרת הבית, שמנהלת את החיים בפועל,  מזינה ומטפחת את יושבי הבית בכל המובנים – החומריים והרוחניים. או בדימוי אחר – שר החוץ – השומר, ושר הפנים קיבוץ טבריה.
כמו שבטיול עיגן מוקי צור את סיפורו של קיבוץ טבריה ברצף ההיסטורי של הציונות, כך אני מרגישה שסיפורו של קיבוץ טבריה, המסגרת שבה חייתם, סבא וסבתא, מעגנת את חייכם הפרטיים מאד, שהיטבנו להכיר ולהוקיר, בסיפורו של כפר גלעדי ובסיפורם של מישבי הארץ הזאת.
ודוקא מהסיפור הכללי הזה אנחנו יכולים ללמוד עוד ולהבין עוד את המעשים להם הקדשתם את חייכם – בניין הארץ ובניתה של המשפחה הקטנה שלנו (יחסית לעולם) שנדמה שלא אגזים אם אומר שעצם התודעה של משפחה הוא העוגן של כל אחד ואחד מאיתנו כאן – אלה שבדמם אתם חיים ואלה שהצטרפו למשפחתכם ובורכו על ידכם תמיד כזרע מזרעכם.
אז חשבנו לעשות לכם את חגיגות המאה, ומכל האירועים המתוכננים הצלחנו להוציא לפועל רק אירוע אחד. ככה זה בחיים – אנחנו מתכננים ואיך אומרים: אלוהים צוחק. אבל גם את זה למדנו מכם – אולי הכי הרבה מסבא: לקבל את מה שבא בברכה. להיות פתוחים למה שמזמנים לנו החיים.
אז דעו שיש עוד הרבה לספר עליכם ועל חייכם, ויש לנו עוד הרבה מה ללמוד, ויש לנו עוד הרבה להעמיק במורשת שהשארתם לנו – לא במילים גדולות ובמעשי נפלאות, אלא בחיי יום יום של שגרה ועבודה, חיים של טיפוח והזנה של כל האדם, חיים של אחריות ויושר פנימי.
תודה לכם סבא וסבתא על שהקמתם לנו את הבית הזה – כפר גלעדי שבו נוצרה המשפחה שלנו, תודה על מורשת המשפחה שהענקתם לנו, תודה על דרך האהבה בה צעדתם ובה אנחנו יכולים להמשיך וללכת.
תודה.
כפר גלעדי מאי 2009

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s