מה הפתרון?

בת בוכה…

– מה קרה?
– …….
– מה קרה מתוקה?
– ……
– אם לא תספרי לי מה קרה איך אוכל לעזור לך?
– ……
– קרה משהו עם החברה?
– כן.
– מה קרה?
– ……
– אני לא יכולה לעזור לך….


– היא אמרה שאני מכוערת.
– אהה, עוד פעם?
– …..
– ואת? מה את חושבת? את באמת מכוערת?
– כן אמא אני לא יפה.
– את יכולה להגיד לי מה בדיוק לא יפה אצלך?
– כן אמא, תראי את הלחיים שלי – כאלה נפוחות…
– את חושבת שלחיים נפוחות זה לא יפה? תראי את ענבל. גם לה יש לחיים נפוחות. וכולם חושבים שהיא יפה. את חושבת שהיא יפה?
– כן ענבל יפה אבל אני לא.
– את רואה, זה לא קשור לחיים. כי אצל ענבל את חושבת שזה יפה.
– כן אמא, אצלי זה עוד הרבה דברים.
– מה? תגידי לי מה עוד…
– אני לא יודעת בדיוק, אני רק יודעת שהיא אמרה לי שאני לא יפה והיא צודקת….
– טוב, מה אני אגיד לך. את לא מוכנה לחשוב על זה בהגיון.
– אין כן הגיון. יש כאן יפה לא יפה.
– יש כאן בחירה שלך לא לראות את המציאות. זאת הבחירה שלך להעלב ממה שאיזה מישהו אמרה סתם ככה…. והיא כל כך יפה?

גם אמא וגם בת יצאו מהשיחה הזו עם טעם חמצמץ. הבת הרגישה שאמא שלה לא מבינה אותה. עוד פעם היא מנסה לשכנע אותה ולהוכיח לה ובכלל לא רואה מה באמת קורה.
האמא הרגישה שהיא לא מצליחה לעזור לבת. כל פעם מחדש היא חוזרת בוכה מפגישה עם חברות. היא כל-כך רגישה הבת שלה. והיא לא מצליחה לשכנע אותה, להסביר לה בהגיון שהיא יפהפיה. הרי כל אחד שרואה אותה מתפעל מיופיה. אז איך זה יכול להיות שהיא בעצמה לא רואה את זה?

מה מפריע לאמא לעזור לבת?

הרצון שלה לעזור. זה נשמע מוזר. מה יכולה אמא לרצות כשבתה חוזרת בוכה מפגישה עם חברות? היא לא תרצה לעזור?
אכן, אמהות רוצות לעזור לילדיהן. אבל במקרים רבים נדמה להן שלעזור לילד פירושו לפתור לו את הבעיות. לבת היתה בעיה – אמרו לה שהיא מכוערת. אמא רוצה להוכיח לה בצורה הגיונית שזה לא נכון וכך תפתר הבעיה. בת תחזור להרגיש טוב, להיות שמחה. כל כך קשה לראות אותה בוכה, לפגוש שוב ושוב את הפגיעות שלה….

אולם כל מאמציה של אמא לא נושאים פרי. הבעיה הזאת לא נפתרת. בת ממשיכה להיות מאד רגישה. ממשיכה להעלב.
ללבה של אמא מתחילים להתגנב ספקות. אולי זה בגללה. אולי היא לא גידלה אותה כמו שצריך ולכן היא נעלבת מכל שטות שאומרים עליה? אמא נהיית מתוחה. בכל פעם שבת הולכת לחברות היא נהיית דרוכה. איך בת תחזור הפעם?

ובכל פעם שהיא חוזרת בוכה הן מדברות את אותה שיחה. היא מקשיבה לה, נמצאת איתה, אוהבת אותה. משקיעה בזה כל כך הרבה זמן ומשאבים רגשיים בעיקר, ולא נראה שזה עוזר במשהו.
אם כן, הבעיה היא לא ברצון לעזור, אלא באופן בו אמא חושבת שיש לעזור לבתה. אמא כבר מנסה המון זמן לשכנע את בת שהיא יפה. ושוב ושוב בת כועסת ואומרת לה שהיא בכלל לא מבינה מה עובר עליה.

קשה לאמא לוותר על הנסיון לפתור את הבעיה. זה הרי זועק לשמים. זאת שאמרה לה "את מכוערת" היא לא איזה יפהפית הכפר. למה בת לא מצליחה לראות מה שכל כך ברור? ואם היא לא הצליחה שלשום, אולי זה יעבוד היום? למה בת חוזרת ואומרת לה: "את לא מבינה אותי בכלל". אמא לא מבינה מה קורה פה.

 

להמשך קריאה באמפטיה

מחשבה אחת על “מה הפתרון?

  1. פינגבק: אמפטיה | באופן אישי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s