מכתב: ממתח לרגיעה

שלום אורנה,

קרה לי משהו נורא לפני שבועיים.

בהתחלה ניסיתי לשכנע את עצמי שזה לא כל כך נורא אבל אני לא מצליחה להרגע. אני הולכת לישון וחושבת על זה וקמה בבוקר וחושבת על זה ומיניקה אותה וחושבת על זה.

קשה לי לשתף אותך. אני חוששת ממה שתחשבי עלי אחרי שאספר מה שקרה. אבל יותר קשה לי לשמור את זה לעצמי אז אני לוקחת אויר ו….

אז ככה, לפני שבועיים, זה היה בשבת, אני הרגשתי לא טוב ושכבתי בסלון. הגדול הקדיש את כל היום שלו לסידור ומיון של אוסף הקלפים שלו. הוא רוצה להזמין חברים לשחק ולכן היה צריך למיין אותם.

אחרי ארוחת הצהרים חזרתי לנוח בסלון, אולי קצת נימנמתי. בן הזוג יצא עם הבינוני. פתאום אני פוקחת עיניים ומה אני רואה – כל הקלפים מפוזרים וזרוקים על הקצפה. ביקשתי ממנה להפסיק לפזר את מה שעוד נשאר מסודר, והיא, הקטנטונת הזאת פשוט שלחה את היד והעיפה עוד ערמה. שוב ביקשתי, הסברתי שזה חשוב לאח שלה, שהוא השקיע בזה את כל השבת והיא מסתכלת עלי בחיוך ומעיפה עוד ערמה. קמתי מהספה ובדרך אליה תוך כדי שאני מבקשת ממנה להפסיק היא צוחקת צחוק מלגלגל ומעיפה עוד ערמה.

אני איבדתי את זה. תפסתי אותה ביד, בכוח, ולקחתי אותה לחדר שלה. צעקתי עליה שעכשיו היא לא יוצאת משם. נראה שהיא נבהלה היא ישבה בחדר ולא אמרה מילה.

אני חזרתי באפיסת כוחות לספה. רעדתי מכעס ומבהלה. לא יודעת איך אני ממשיכה מכאן. אחרי כמה זמן היא יצאה מהחדר ובאה אלי. ישבה קצת על המיטה ואחר כך חזרה לעניניה.

עד כאן עוד יכולתי להכיל את מה שקרה.

אבל אחרי יומיים פתאום היא אומרת לי: "אמא, אני שונאת אותך". לא הבנתי למה. לא זכרתי בכלל את התקרית. שאלתי אותה למה? והיא אמרה לי "זה בגלל שהרבצת לי".

זה גמר אותי. מאז זה לא מפסיק להטריד אותי. אמנם התנצלתי ואמרתי לה שלא התכוונתי לפגוע פשוט היה לי חשוב שהעבודה של הגדול לא תיהרס. הבטחתי לה שזה לא יקרה שוב. חיבקתי אותה ואמרתי לה שאני אוהבת אותה ושתמיד אני אשמור עליה. ושזה באמת לא בסדר מה שעשיתי. התנצלתי וביקשתי סליחה. אבל אני לא שקטה.

אני מרגישה שהיא לגמרי איבדה את האמון שלה בי. אני גדלתי בבית כזה. שכל דבר מסדרים באלימות. לא משהו מזעזע. אבל לא היו שיחות. אם לא רציתי לעשות משהו היו תופסים אותי חזק ביד ומזיזים אותי ממקום למקום.

וזה בדיוק מה שאני עושה לילדה שלי.

מה לעשות???!!!

אמא יקרה,

רוצה להציע לך להסתכל על המערכת הרגשית שלנו כמו על מערכת החיסון. אנחנו, בני האדם, ילדים, ומבוגרים ערוכים להתמודד עם אתגרים רגשיים – מצבים שבהם אנחנו מרגישים לא נוח, לא בטוח, מפחדים ואולי אפילו מאויימים במידה כזאת או אחרת. ואפשר להוסיף לתוך הרשימה הזאת כל רגש מטריד – אכזבה, תסכול, יאוש וכו'

כמו המערכת החיסונית שהיא מערכת לומדת, כלומר היא זקוקה להתנסויות, חשיפה לפולשים שונים על מנת לדעת כיצד להתמודד איתם, כך גם המערכת הרגשית. גם היא זקוקה לנסיבות היוצרות מצבים רגשיים שונים כדי לדעת להתמודד אתם.

באירוע הזה ביתך נחשפה לכעס שלך, אפשר לומר שגם למידה של אלימות מצדך כלפיה. (כעס הוא גם צורה של אלימות אבל על כך בהזדמנות אחרת.) וזאת הזדמנות בשבילה ללמוד כיצד להתמודד עם מצב  שמעורר רגשות מטרידים. הבעיה לא בזה שהיא חווה רגשות מטרידים. מה שחשוב הוא כיצד היא מתמודדת איתם. כמו שבבריאות הגוף השאלה היא לא החשיפה לחידקים, אלא האפשרות של הגוף להתמודד איתם.

ההתמודדות של מערכת החיסון מתקיימת על הציר שבין חולי לבריאות. המחלה היא מצב בו הפולשים מתגברים, ומערכת החיסון צריכה להביא את הגוף בחזרה למצב של בריאות. לעיתים הפולש "מגורש" לגמרי. אבל במקרים רבים נוצר איזה איזון חדש בין הפולשים לבין הגוף כך שהגוף יוכל לתפקד היטב גם בנוכחות של אותם פולשים. כך גם המערכת הרגשית. אחרי מצב של רגשות מטרידים שמערערים את הרגשת הביטחון היא צריכה לאפשר חזרה לתחושת הביטחון. גם אחרי נסיבות קשות ביותר, אפשר לחזור לתחושת ביטחון בסיסית.

וכדי להתמודד היטב עם פולשים מחוץ לגוף או עם רגשות מטרידים שעולים בתוכנו, כדי לחזור למצב של בריאות, או לתחושת ביטחון – נחוץ תרגול.

התרגול של המערכת הרגשית כולל חשיפה לרגשות מטרידים ומציאת הדרך לחזרה לאיזון. כמו שילד לומד ללכת כשהוא עדין לא יודע ללכת (בכלל, כדי ללמוד, כולנו צריכים לעשות מה שאנחנו עוד לא יודעים) כך גם ביתך עדין לא יודעת איך לווסת את הרגשות המטרידים שלה, איך לחזור בחזרה לתחושה של אמון וביטחון. ובשביל זה את שם. התפקיד שלך במקרה הזה הוא לבדוק כיצד את יכולה ליצור בעבורה סביבה כזאת שתשרה עליה בחזרה תחושת ביטחון. שתאפשר לה לשקם את האמון בך שנפגש באירוע הזה.

שימי לב שבאופן טבעי זה מה שעשית כשהבנת שהיא עדין זוכרת את האירוע ומוטרדת ממנו. חבקת, התנצלת, הסברת, ואמרת לה שאת אוהבת אותה. היא היתה יכולה לחזור ולחוש שיש בליבך מקום בשבילה. אלו בדיוק הפעולות שיכולות להשיב לה את הרגשת הביטחון.

אם כן, אפשר לומר שהתפקיד העיקרי שלך בתור אמא הוא לא למנוע מילדיך תסכולים, חוויות קשות, צער, או פחד. התפקיד שלך הוא לשמש בשנים הראשות לחייהם כמערכת חיסון רגשית (כפי שמשמשת ההנקה כמערכת חיסון חיצונית לתינוק) שתאפשר להם לחזור למצב של איזון רגשי ממצבי מתח, פחד ולחץ. בהמשך המערכות הפנימיות שלהם יתשתכלל ובהדרגה יכולו להתמודד עם הדברים בכוחות עצמם.

ואפשר אפילו לומר – אם נמנע מהילד כל חוויה רגשית מטרידה, נפגע ביכולת הלמידה שלו, וכשחלילה יזדקק ליכולת הרגשית להכיל כאב, תסכול ואכזבה הוא לא ידע כיצד להתמודד עם מצבים כאלה.

אז מה? לא לשמור עליה בכלל, את ודאי שואלת את עצמך.

מובן שיש לשמור עליה, ולהשתדל לספק לה את התנאים הטובים ביותר על פי מיטב הכרתך לגדילה, התפתחות ושגשוג. כמו שאת שומרת על הגיינה בסיסית, למרות שאת סומכת על מערכת החיסון שלה. היא כן זקוקה למרחב שיחזק את חווית האמון שלה בעולם, באנשים הקרובים אלה. וזה אולי מה שלא התקיים בבית הוריך. הגיינה רגשית בסיסית. כשאת היית נסערת מסיבה כלשהי לא היה מי שיעזור לך חזור לרגיעה, ואולי אפילו להיפך. נעזבת לבדך, בלי יכולת לחזור לרגיעה.

ולעוד משהו זקוקה ביתך.

היא זקוקה לאמון שלך. האמון שלך שהיא תצלח חוויות קשות, תלמד מהן ותתחזק. האמון שלך יצור בשבילה סביבה רגשית מזינה לנסיונות, להצלחות ולכשלונות שלה. היא תלמד באמצעות מבטך האוהב והמאמין, שיש עוד הזדמנויות, שהיא תמצא את הדרך שלה, שהיא יכולה. כמו שהיא למדה ממך כשהתחילה ללכת, או בצעדיה הראשונים בדיבור. את היית בטוחה לגמרי שהיא תלמד ללכת ולדבר. האמונה היציבה הזאת אפשרה לה את כל הנסיונות, האכזבות, הכשלונות וההצלחות שבדרך מבלי שיפגם הרצון שלה ללמוד. ואם נחזור לרגע אל בית הוריך, גם זה היה חסר שם. לא היה מי שיראה אותך ויאמין שאת יכולה. אולי בכלל לא זכית למבט האוהב מצד הוריך שהיה נחוץ כל כך להתפתחות שלך.

לסיכום –

  • המערכת הרגשית היא מערכת לומדת, כמו המערכת החיסונית. היא זקוקה להזדמנויות לתרגול מיומנות המעבר ממצבים של עוררות המערכת – מצבי מתח למיניהם, למצב של רגיעה.
  • תפקיד ההורים לעזור לילד בשנות חייו הראשונות לעבור בין שני המצבים הללו, עם דגש על מצב רגיעה. אין צורך לעורר את מצבי המתח באופן יזום, החיים מספקים מספיק הזדמנויות לכך.
  • הילד זקוק לאמון. אמון שיוכל להתגבר על תסכולים, אכזבות, חוויות קשות, ולחזור לרגיעה ותחושת ביטחון ואמון בעולם.
  • כל מה שנכון לגבי הילדים, נכון גם לגבי ההורים. שימו לב כיצד אתם עוברים ממצבי מתח למצבי רגיעה. מה יכול לתמוך בתנועה הזאת?

מחשבה אחת על “מכתב: ממתח לרגיעה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s