משהו מביך


–         יש משהו מביך שאני רוצה לדבר עליו.
–         כן, אני מקשיבה…
–         זה קשור למין.

–         אהה…
–         אני לא יודעת אם מתאים לך לדבר על זה…
–         קשה לך לדבר על זה?
–         כן, זה גם הנושא שמביך אותי, אבל זה גם העניין שלפעמים נראה לי כל כך דבילי…
–         את מתביישת?
–         כן, מין זה משהו שאני יכולה לדבר עליו עם חברה אבל ככה בפגישה זה נראה לי מוזר.
–         כן, יש הרבה רעיונות בקשר למין. אבל זה בסך-הכל צורך בסיסי של בני-אדם. וזהו. נכון שיש סביב המין כל מיני עניינים, אבל בסך הכל זה עוד צורך כמו שתייה, אכילה…
–         נשמע כל-כך פשוט… טוב, יאללה, אני אתפוס אומץ… אז העניין הוא כזה. יש לי קשר חדש…
–         וואו, בשעה טובה…
–         כן, זה באמת טוב. יש בקשר הזה משהו חדש ומסעיר בשבילי. אנחנו ממש יכולים לדבר על הדברים, בפשטות, בלב פתוח.
–         נשמע כמו התחלה מעולה.
–         כן, זה פשוט מדהים. הוא יכול להקשיב לי. הוא לא חותך אותי, לא אומר לי: "נו, יאללה, תגיעי לפואנטה…". כמו שהרבה פעמים אנשים אומרים לי. אני מרגישה טוב איתו.
–         אהה, ובכל זאת יש משהו שמפריע?
–         כן. זה המין ביננו.
–         אהה…
–         … אני מבוהלת מזה. אפשר להגיד היסטרית.
–         מה מבהיל אותך?
–         הענין הוא כזה… אני מרגישה כל-כך דבילית, כמו ילדה קטנה….
–         את נבוכה לדבר על זה?
–         כן, כן…. טוב, יאללה. אני חושבת שאני מתביישת בנרתיק שלי.
–         איזה מחשבות יש לך לגביו?
–         יש לי מחשבה שלא מרפה ממני שבגלל הגיל שלי הוא לא מספיק גמיש ואז הוא לא יכול להנות במין איתי.
–         אז המחשבה הזאת יוצרת אצלך מתח בזמן קיום יחסי המין?
–         כן, אני כל הזמן דואגת. שתביני, אני מודעת לבעיה הזאת ואני עושה כל יום תרגילי פאולה ובכל זאת אני ממשיכה לדאוג.
–         אה, זה לא משהו חדש שבא עם הקשר הזה? לא, לא, זה משהו שאני מתעסקת איתו כבר שנים. אבל פעם כשהייתי בזוגיות הכל היה כבר בתוך שגרה והיה לי יותר קל לא להשאב לזה. ועכשיו, כבר כמה שנים שאני לא ממש בעניין הזה.
–         אז מה קורה עכשיו?
–         עכשיו אני מפחדת. וגם נבוכה. בכלל מין עם מישהו אחר, זה מין חשיפה כזאת. זה קשה לי. אבל גם, אני מפחדת שאולי הוא לא ירצה אותי בגלל זה.
–         את מפחדת להשאר שוב לבד?
–         כן, ואני מרגישה שזה בגלל הגיל, את יודעת, אני לא נעשית יותר צעירה… וזה גורם לי להרגיש זקנה ולא שווה…
–         אז בעצם כל עניין הנרתיק מוביל אותך לשים לב להרגשה יותר עמוקה?
–         אהה… כן. והאמת, את ההרגשה שאני זקנה ולא שווה אני כבר מכירה.
–         וכשהיית יותר צעירה, הרגשת שווה?
–         אה, גם לא ממש… ההרגשה הזאת שאני לא שווה הולכת איתי כבר הרבה שנים… לכל מקום…
–         ובעצם העניין של מין עם אדם חדש מעוררת אותה…
–         כן… כן
–         אני חושבת שזה יכול אולי להסביר למה כל המאמצים וההשתדלות שאת עושה לגבי הגמישות של הנרתיק לא עוזרים. כי בעצם זה לא העניין. העניין הוא יותר בסיסי – תחושת הערך שלך כאדם.
–         לא כאדם, כאשה.
–         מה ההבדל בשבילך בין אדם ואשה?
–         אמממ… אני לא בדיוק יודעת… תגידי, את חושבת שאני יפה?
–         איך השאלה שלך קשורה לעניין?
–         זה בדיוק העניין. הפער הזה בין מה שאני מרגישה ובין מה שאני יודעת. אני יודעת את כל הדיבורים על זה שהיופי החיצוני הוא לא העניין, ושיש בבן-אדם הרבה יותר מאשר אם הוא יפה או לא, ובכל זאת אני ממש בחרדה שאולי אני לא מספיק יפה ובגלל זה כבר אף פעם לא יהיה לי קשר משמעותי…. לא תהיה לי אהבה, לא יהיו לי ילדים…
–         אני רוצה לשאול אותך משהו, מה קורה עכשיו? עכשיו יש לך אהבה?
–         עכשיו כן, ואני כל הזמן חוששת שלא יהיה לו טוב איתי והוא ילך.
–         יש לי עוד שאלה, מה בן-הזוג שלך חושב עליך? הוא חושב שאת יפה?
–         הוא כל הזמן אומר לי שאני יפהפיה, כן, הוא אומר לי את זה אבל אני לא מאמינה לו.
–         או, זה מעניין. בעצם את רוצה להיות יפה כדי למצוא בן זוג, כדי להיות יפה בעיניו, ועכשיו שיש לך בן זוג שאומר לך שאת יפהפיה את לא מאמינה לו.
–         כן, זה הסיפור של החיים שלי. מלא אנשים אומרים לי שאני יפה. אני לא מאמינה להם.
–         יכול להיות שלאף אחד אין צ'אנס מול ההחלטה שלך שאת לא יפה/לא שווה/לא מושכת מבחינה מינית….?.
–         יכול להיות… איזה יאוש!!!! מה אני יכולה לעשות בקשר לזה?
–         כרגע אין מה לעשות. רק להתבונן ולהרגיש את חוסר ההערכה העצמית שלך לעצמך.
–         זה ממש כואב…
–         כן, נכון, מרגישים את זה ממש בגוף…
–         כן כל בית החזה שלי מכווץ…
–         אהה… תני לעצמך להשאר בתוך זה, פשוט להיות, להיות עם זה…
–         אהה
–         מה קורה לך?
–         באופן מפתיע אני קצת יותר רגועה, אני לא יודעת בדיוק למה.
–         תראי, יכולתי להגיד לך עכשיו שוב בפעם האלף שאת האהבה ואת תחושת הערך שלך כבר לא תוכלי לעולם לקבל מבחוץ. זה משהו שאנשים מבוגרים כבר לא יכולים לקבל מבחוץ. אבל את כבר יודעת את זה. אז אין הרבה ערך בלהגיד את זה שוב. אבל תראי מה קרה שהרשית לעצמך להשאר עם ההרגשה הקשה. משהו השתנה. לא את עשית, לא את שינית, משהו השתנה.
–         כן נכון, בעצם שום דבר לא השתנה אבל אני מרגישה יותר טוב.
–         סוג של פלא, לא?
–         כן, נכון. אבל יופי, עכשיו אני מרגישה יותר טוב, אבל מה הלאה?
–         מה הלאה? בואי תנסי רגע לחזור למקום הזה של "להיות עם", של להרגיש מה קורה לך בגוף. ותשאלי את עצמך מה הלאה.
–         אמממ….עולה לי מחשבה שאולי כדאי לי לדבר איתו על כל העניין הזה. הוא כל כך פתוח ומקשיב ואני מרגישה שאולי אני אוכל לדבר איתו. זה לא משהו שאני מכירה, אבל יש לי הרגשה שעכשיו שאולי זה משהו אחר…
–         אהה… זה רעיון… רעיון שעולה לך מתוך המפגש עם ההרגשה…
–         כן. וואו….
–         מה את חושבת על הרעיון הזה?
–         נראה רעיון טוב. אני מרגישה טוב לגביו. אני לא מרגישה כל כך מיואשת כמו קודם.
–         איזה יופי.
–         תודה!

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s