נסיעה לסבא וסבתא: לראות את בת – חלק שני


נסיעה לסבא וסבתא:  טוב אז אל תבואי – חלק ראשון
אמא לא רואה את בת. רואה רק את התכניות שלה עצמה שהולכות להשתבש באחר הצהרים הזה. 
איך אפשר לראות כאן את בת?
אולי בת עייפה, אולי זה בכלל לא עניין של עייפות אלא שיעמום? אולי היא לא אוהבת לבוא לסבא וסבתא כי סבא כל הזמן מבקר אותה על איך שהיא מתלבשת ואיך שהיא מדברת. אולי זה בן הדוד שבא ביחד עם הוריו לסבא וסבתא שמסתכל עליה במבט מטריד והיא מרגישה לא נוח בחברתו?

הצעה:
 –    אנחנו מתארגנים לנסוע לסבא וסבתא

         אני לא באה!

         את אומרת שאת עייפה ולכן אין לך כוח לנסוע איתנו?
         כן, אני ממש עייפה, הלכתי לישון אתמול, בעצם זה כבר היה היום בשש בבוקר .
         באמת?! מה עשית עד שש בבוקר?
         דיברתי עם הילה.
         עם הילה?!
         כן, עם הילה. יש לה בעיות עם ההורים שלה.
         אז את היית איתה בטלפון את כל השעות האלה?
         כן, היא לא יכולה לדבר עם ההורים שלה. הם בכלל לא רואים אותה ואת הבעיות שלה. הם חושבים רק על עצמם.
         אהה
         אז אני הקשבתי לכל הסיפורים שלה, והאמת אני לא כל כך יודעת מה להגיד לה, אבל…..
         אז איזה יופי שיש לה אותך. יש לה מישהו לדבר איתו. היא בטח מרגישה קצת פחות לבד.
         כן, היא באמת אמרה לי שאיזה כיף שיש לה חברה כמוני…. אמא וגם יש עוד משהו…
         מה?
         אמא, סבא הזה משגע לי את השכל. תמיד יש לו מה להגיד על כל דבר. על איך שאני מתלבשת, ומה שאני אומרת ומה שאני עושה, והוא תמיד מספר לי כמה בן-דוד מוצלח, ואיזה ציונים הוא מקבל, ואיך הוא מצליח גם להתנדב למד"א וגם להוציא ציונים כאלה טובים. אני לא אוהבת להיות שם…
         את מרגישה לא שווה ולא מוצלחת כמו בן-דוד כשסבא מספר לך עליו?
         כן, אני לא רוצה לשמוע את זה. אני זה אני והוא זה הוא, מה זה קשור אלי בכלל?
         היית רוצה שסבא יראה אותך ויעריך אותך ככה כמו שאת?
         כן, אז היה לי הרבה יותר קל לבוא לשם גם כשאני עייפה, כי לא הייתי מרגישה שאני כל הזמן צריכה לעשות חשבונות מה אני אומרת ואיך אני אומרת ומה מותר לי לספר ומה אסור לי לספר….
         אז בעצם את מעדיפה לא לבוא איתנו כי לא נעים לך אצל סבא וסבתא.
         כן, לא כיף לי שם
כשאנחנו מתחילים להקשיב למה שרוחש מתחת לפני השטח, העניין הגלוי – בת תלך או לא תלך לסבא וסבתא, לא תופס את כל המרחב. ברור שיש ביחד איתו עוד משהו. ה"משהו" הזה הוא מקום בו הדברים הם לא חד משמעיים – כן או לא, אלא הרבה יותר מורכבים ופתוחים לאפשרויות חדשות שלא יכולות להתברר כשהשיחה נסובה כולה סביב החלק הגלוי – המעשים וההתנהגות.
אמא יכולה לללכת לקראת בת בדרכים שונות. אולי היא תמצא דרך לשמור עליה מפני הביקורת של סבא, אולי היא בכלל תוותר לבת על הנסיעה. מה שחשוב הוא שתעמוד בפניה אפשרות בחירה. היא לא תחוש עוד את תחושת הכפייה שנגרמת לה בכל שיחה עם בת.
בחלק השלישי והאחרון – המקום של אמא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s