להוציא מקרים של אי-יכולת פתולוגית, ההידברות אפשרית ויש לקיימה:
זו דרך יעילה וקלה לתרום לשלוותו של הזולת ולשלווה שלך, מפני שהדממה, היעדר הסימנים, הם עצמם בבחינת אות, אך אות דו-משמעי ודו-משמעות מחוללת את אי-השקט ואת החשד. טעות היא לשלול את היכולת ליצור קשר: היא אפשרית תמיד. חטא הוא לשלול את ההידברות; ….
מתוך: "השוקעים והניצולים" מאת: פרימו לוי
– אמא תסתכלי…
– רגע…
– אמא, אמא תסתכלי…
– רגע, רגע אחד…
– אמא, אמא, אמא…
– רגע, את לא רואה שאני באמצע משהו?
אז, לא. למען האמת היא לא רואה שאת באמצע משהו. היא מאד רוצה משהו עכשיו. וזה ממלא את כל עולמה ברגע זה. היא לא יכולה לראות אותך ואת עיסוקיך. וכשאת אומרת לה "רגע" היא לא מבינה כלום. למילה "רגע" אין שום מובן ברור בעבורה. מה זה רגע? אולי אפילו לא ברור לה שזה תיאור של זמן. ואם כן, כמה זמן… ומה זה בכלל זמן?
זמן הוא מושג מופשט. כדי להבין זמן היא זקוקה לנקודות ציון שיתחמו אותו. לפני השינה, אחרי ארוחת ערב, כשאגמור להכין את הסנדביץ'… בתוך מסגרת ברורה היא יכולה להתחיל להבין את המשמעות של זמן. אז הבקשה שלך תהיה יותר ברורה.
ויותר מזה – הצורך לדייק בדברייך יחייב אותך לשים לב למה שאת עושה. את תהי יותר מודעת למסגרת הזמן ותוכלי לפעול בדיוק כמו שהבטחת.
כשהתקשורת בינכן תהיה יותר ברורה שיתוף הפעולה יהיה יותר נעים ופשוט.
ועוד-
תשומת לב לפעולות של ולתכניות שלך, כבוד להחלטות שלך ולמעשים שלך, ייטיבו את התקשורת שלך עם עצמך ועם אנשים נוספים בחייך.
לפני זמן מה גיליתי עובדה מרתקת. כשדבורי דבש חוזרות לכוורת שלהן הן מעבירות מידע מדוייק באמצעות "ריקוד" הכולל את תנועות כנפיים שלהן ואת כיוון התנועה. כך הן מסמנות לחברותיהן היכן נמצאים הפרחים מהם אספו את הצוף. הדבר המדהים הוא שהמידע אכן מאד מדוייק אבל הדבורים האחרות אינן משתמשות בו. הן הולכות לחפש פרחים בלי קשר למידע שקיבלו.
בהמשך ל –
חלק א – לחלוק בזוגיות: דברי על עצמך
חלק ב – לחלוק בזוגיות: הערכה עצמית
חלק ג – לחלוק בזוגיות: בקשה
– הכל כאן נראה לי נורא תיאורטי.
– נכון. אני מציעה לך רעיונות חדשים, דרכי פעולה חדשות. אלה לא ההרגלים שלך. ברור שבשיחה אחת הרגלים של שנים רבות לא ישתנו. אבל אפשר להתחיל לחשוב על הדברים ולראות אוותם אחרת.
– אוקי, ומה אני אמורה לעשות כשהוא מתחיל להתקיף אותי שאני ככה וככה וככה. באותם רגעים בא לי פשוט לקחת את הדברים שלי ולעוף משם…
– את יכולה להתחיל בהקשבה. קודם כל להקשיב לו, בלי להתגונן או להצטדק, בלי להאשים אותו בחזרה. להקשיב בשקט ולנסות להבין מה הוא אומר לך.
– מה זאת אומרת מה הוא אומר לי, הוא אומר שאני מפונקת וילדותית.
– אני לא חושבת שזה מה שהוא אומר. הוא אומר משהו אחר אבל לא יודע בדיוק איך להגיד את זה. אולי הוא אומר שהוא לא יכול לעזור לך, שהוא נורא רוצה אבל לא באמת יכול… אולי הוא אומר שאין לו סבלנות לשמוע את הסיפורים שלך… אולי הוא דואג שאם את ככה בזמן הלימודים מה יהיה כשתצטרכי לעבוד באמת… להמשיך לקרוא
חלק א – לחלוק בזוגיות: דברי על עצמך חלק ב – לחלוק בזוגיות: הערכה עצמית
– בסדר, אבל זה לא קשור לזוגיות. – זה מאד קשור לזוגיות. כי אם את מצפה לקבל הערכה בתוך הזוגיות ואת לא מעריכה את עצמך, כמעט לא משנה מה בן-הזוג שלך יגיד. את תמשיכי להרגיש חסרת ערך. תמשיכי לצפות להערכה ממנו, תמשיכי להתאכזב… וזה מעגל שממשיך וממשיך. – טוב, ונניח שאני מעריכה את עצמי, אז מה, אני לא אמורה לספר לו מה שעבר עלי? – קודם כל, יש סיכוי גדול שאם תדברי על עצמך, על מה שאת מרגישה על מה שאת צריכה, הוא יגיב אחרת. אבל גם אם לא – את יכולה לבקש. לבקש ממנו את ההקשבה שלו. – מה זאת אומרת? – את יכולה לבקש ממנו רק להקשיב. אבל, כדי לבקש ממנו את צריכה להבין עם עצמך מה בדיוק את רוצה. את צריכה להיות
מדוייקת עם עצמך.
בהמשך ל –
חלק א – לחלוק בזוגיות: דברי על עצמך
– כן, אבל הוא מיד רוצה לעזור לי לפתור את הבעיה ואז הוא גם כועס שאני כל הזמן צריכה עזרה.
– ואת?
– אני בכלל לא רוצה את העזרה שלו אני רק צריכה שיקשיב לי ושיחבק אותי… ושיגיד לי שהוא לפחות אוהב אותי בכל העולם הזה…
– אז יש פה איזה קצר בתקשורת, לא? את צריכה הקשבה והוא נותן עזרה. את רוצה להרגיש אהובה והוא מנסה לסדר לך את העניינים.
– כן, העניין הזה של להרגיש אהובה הוא חשוב, כי הוא כל כך ביקורתי וכל פעם שאני מספרת לו על איזה קושי שלי אני מרגישה את כל הביקורת שלו על איך שאני מתנהגת, על מה שאני עושה ועל ההחלטות שלי… על מה לא….
– ואז את לא מרגישה אהובה?
– כן, אני מרגישה מטומטמת, חסרת אונים, כמו ילדה קטנה…
(חלק ראשון)
היא חזרה הביתה מיום ארוך וקשה. בזמן הלימודים חיכתה לרגע שתפגוש אותו כדי לחלוק איתו את מאורעות היום. הוא כבר היה בבית כשחזרה והיא לא הצליחה לעצור את הדמעות. מיד התחילה לספר מה שקרה. היא סיפרה וסיפרה וסיפרה והוא הציע לה הצעות: היית צריכה לעשות ככה…. אם היית אומרת ככה… כשאני הייתי בסיטואציה כזאת זה מה שנהגתי לעשות…
קורה שמאשימים אותנו בהאשמות שווא. קורה גם שמאשימים אותנו וכלפי חוץ אנחנו מכריזים כי זאת האשמת שווא, אך בתוך תוכינו אנחנו יודעים שמה שאמרו לנו נכון.
כך או כך, אחת התגובות הנפוצות להאשמה היא הצטדקות, בין אם הצדק לצידנו ובין אם לא: מה פתאום זה ממש לא נכון, אני כן הקשבתי לך, אני תמיד מקשיבה לך, הנה, אתה רוצה לדעת מה שמעתי? אמרת ש….
כולנו נוער בסיכון?
כן. כולנו נוער בסיכון.
כולנו מפוחדים, חסרי ביטחון, חשדניים, נאחזים, נרגזים, אשמים, מאשימים ומלאים ספקות.
כשהוא כועס הוא נעמד בתנוחה מאיימת מניף את אגרופו כאילו עוד רגע הוא מכה את מי שעומד מולו האופן בו הוא מכווץ את הגבות יוצר הבעה מאיימת. כך היא ספרה. קשה לי לראות את זה. כמה אלימות יש בו בילד שלי? למה הוא לא יודע להגיד מה שהוא רוצה? למה הוא לא יודע להסתדר עם ילדים אחרים בטוב? מה, כל כך רע לו? והיא ממשיכה לתאר את הרגעים והמצבים ובוחנת ומתארת כל תנועה שלו ויותר ויותר היא עצובה ומיואשת.
באופן אישי 