השראה: חברות 1

כשאמא שלי שמעה, שמכל האפשרויות להתנדבות לעזרה בחרתי דוקא "לאמץ" קשיש ולארח לו לחברה פעמיים בשבוע, היא אמרה רק "ומה?". ואתם, שעדין אינכם מכירים אותה, צריכים להבין שזה בעצם קיצור של המשפט הבא: "ומה חשבתם? במקום שימצא לו חברים בני גילו, במקום שישחק כדורגל ויעשה ספורט, במקום שיעזוב קצת את הספרים שלו ואת הארנב המעצבן שלו, במקום כל זה הוא הולך ומוצא לו חבר בן שבעים; ואני בטוחה שזה בשביל להרגיז אותי" זה הפירוש המלא, ללא קיצורים והשמטות של ה"ומה?" של אמא שלי; ותודו שהרבה יותר חסכוני לומר "ומה?"

מתוך: "דו קרב" מאת דוד גרוסמן

סתם מילים: רגע

– אמא תסתכלי…
– רגע…
– אמא, אמא תסתכלי…
– רגע, רגע אחד…
– אמא, אמא, אמא…
– רגע, את לא רואה שאני באמצע משהו?

אז, לא. למען האמת היא לא רואה שאת באמצע משהו. היא מאד רוצה משהו עכשיו. וזה ממלא את כל עולמה ברגע זה. היא לא יכולה לראות אותך ואת עיסוקיך. וכשאת אומרת לה "רגע" היא לא מבינה כלום. למילה "רגע" אין שום מובן ברור בעבורה. מה זה רגע? אולי אפילו לא ברור לה שזה תיאור של זמן. ואם כן, כמה זמן… ומה זה בכלל זמן?

זמן הוא מושג מופשט. כדי להבין זמן היא זקוקה לנקודות ציון שיתחמו אותו. לפני השינה, אחרי ארוחת ערב, כשאגמור להכין את הסנדביץ'… בתוך מסגרת ברורה היא יכולה להתחיל להבין את המשמעות של זמן. אז הבקשה שלך תהיה יותר ברורה.

ויותר מזה – הצורך לדייק בדברייך יחייב אותך לשים לב למה שאת עושה. את תהי יותר מודעת למסגרת הזמן ותוכלי לפעול בדיוק כמו שהבטחת.

כשהתקשורת בינכן תהיה יותר ברורה שיתוף הפעולה יהיה יותר נעים ופשוט.

ועוד-
תשומת לב לפעולות של ולתכניות שלך, כבוד להחלטות שלך ולמעשים שלך, ייטיבו את התקשורת שלך עם עצמך ועם אנשים נוספים בחייך.

לחלוק בזוגיות: בקשה

חלק א – לחלוק בזוגיות: דברי על עצמך חלק ב – לחלוק בזוגיות: הערכה עצמית

– בסדר, אבל זה לא קשור לזוגיות. – זה מאד קשור לזוגיות. כי אם את מצפה לקבל הערכה בתוך הזוגיות ואת לא מעריכה את עצמך, כמעט לא משנה מה בן-הזוג שלך יגיד. את תמשיכי להרגיש חסרת ערך. תמשיכי לצפות להערכה ממנו, תמשיכי להתאכזב… וזה מעגל שממשיך וממשיך. – טוב, ונניח שאני מעריכה את עצמי, אז מה, אני לא אמורה לספר לו מה שעבר עלי? – קודם כל, יש סיכוי גדול שאם תדברי על עצמך, על מה שאת מרגישה על מה שאת צריכה, הוא יגיב אחרת. אבל גם אם לא – את יכולה לבקש. לבקש ממנו את ההקשבה שלו. – מה זאת אומרת? – את יכולה לבקש ממנו רק להקשיב. אבל, כדי לבקש ממנו את צריכה להבין עם עצמך מה בדיוק את רוצה. את צריכה להיות

מדוייקת עם עצמך.

לחלוק בזוגיות: הערכה עצמית

בהמשך ל –
חלק א –  לחלוק בזוגיות: דברי על עצמך

 

– כן, אבל הוא מיד רוצה לעזור לי לפתור את הבעיה ואז הוא גם כועס שאני כל הזמן צריכה עזרה.
– ואת?
– אני בכלל לא רוצה את העזרה שלו אני רק צריכה שיקשיב לי ושיחבק אותי… ושיגיד לי שהוא לפחות אוהב אותי בכל העולם הזה…
– אז יש פה איזה קצר בתקשורת, לא? את צריכה הקשבה והוא נותן עזרה. את רוצה להרגיש אהובה והוא מנסה לסדר לך את העניינים.
– כן, העניין הזה של להרגיש אהובה הוא חשוב, כי הוא כל כך ביקורתי וכל פעם שאני מספרת לו על איזה קושי שלי אני מרגישה את כל הביקורת שלו על איך שאני מתנהגת, על מה שאני עושה ועל ההחלטות שלי… על מה לא….
– ואז את לא מרגישה אהובה?
– כן, אני מרגישה מטומטמת, חסרת אונים, כמו ילדה קטנה…

לחלוק בזוגיות: דברי על עצמך

(חלק ראשון)

היא חזרה הביתה מיום ארוך וקשה. בזמן הלימודים חיכתה לרגע שתפגוש אותו כדי לחלוק איתו את מאורעות היום. הוא כבר היה בבית כשחזרה והיא לא הצליחה לעצור את הדמעות. מיד התחילה לספר מה שקרה. היא סיפרה וסיפרה וסיפרה והוא הציע לה הצעות: היית צריכה לעשות ככה…. אם היית אומרת ככה… כשאני הייתי בסיטואציה כזאת זה מה שנהגתי לעשות…

תגובה: הצטדקות

קורה שמאשימים אותנו בהאשמות שווא. קורה גם שמאשימים אותנו וכלפי חוץ אנחנו מכריזים כי זאת האשמת שווא, אך בתוך תוכינו אנחנו יודעים שמה שאמרו לנו נכון.

כך או כך, אחת התגובות הנפוצות להאשמה היא הצטדקות, בין אם הצדק לצידנו ובין אם לא: מה פתאום זה ממש לא נכון, אני כן הקשבתי לך, אני תמיד מקשיבה לך, הנה, אתה רוצה לדעת מה שמעתי? אמרת ש….

אני לא מוכן לזה יותר

– אני לא מוכן לזה יותר.
– למה אתה מתכוון בדיוק? המשפט הזה לא ברור. מה המשמעות של "לא מוכן לזה יותר".
– את מתממת. מה לא ברור. אני לא מוכן שדבר כזה יקרה שוב.
– אני עדין לא מבינה מה זה אומר. כי זה הרי כבר קרה כל כך הרבה פעמים וכל כך הרבה פעמים נאמר המשפט "אני לא מוכן לזה יותר". אז מה זה אומר?

סתם מילים: אתה מבין?!?!?!

– אתה לא תתנהג ככה יותר, אתה מבין?!?!?!?!
– (בקול חלש ורפוי) לא
– אני לא מרשה התנהגות כזאת יותר! אתה מבין?
– (בקול רפה) לא.

איזה חוצפה! איך הוא מדבר אלי ככה? למה הוא לא מקשיב לי??? כך אבא.

סתם מילים: אתה בא?

– יוצאים לטיול.
– ….
– אתה בא?
אומרת אמא לבנה בן השלוש.

האם היא באמת שואלת אותו? האם באמת יש לו אפשרות בחירה? האם הוא יכול להשאר בבית אם הוא לא רוצה לבוא? האם זאת באמת שאלה?
התשובה היא לא. זאת לא שאלה. אין לו כאן אפשרות בחירה. הוא לא יכול להשאר לבד בבית. אמא קבעה, אמא החליטה ועכשיו הם יוצאים לטיול.

בגוף ראשון

היא מדברת איתי בטלפון. מספרת שרבו.
מספרת את קורותיהם באותו היום ומאריכה בדבריה. פורטת את אירועי הסכסוך לפרטי פרטים:
"ואז הוא עשה ככה ואני אמרתי לו ככה והוא אמר לי ככה. ובכלל הוא כזה וכזה וכזה. ומה הוא בכלל חושב לעצמו. איך הוא יכול להתנהג ככה…. הוא אמור לעשות את זה והוא בכלל לא רואה את עצמו, אני אראה לו מה זה…. אם לא אגיד לו מה דעתי ומה אני חושבת על כל מה שקורה הוא יחשוב שאני מסכימה עם ההתנהגות הזאת…. אני אף פעם לא מתנהגת ככה…. וגם אם כן, לפחות אני לוקחת אחריות…..