בגוף ראשון

היא מדברת איתי בטלפון. מספרת שרבו.
מספרת את קורותיהם באותו היום ומאריכה בדבריה. פורטת את אירועי הסכסוך לפרטי פרטים:
"ואז הוא עשה ככה ואני אמרתי לו ככה והוא אמר לי ככה. ובכלל הוא כזה וכזה וכזה. ומה הוא בכלל חושב לעצמו. איך הוא יכול להתנהג ככה…. הוא אמור לעשות את זה והוא בכלל לא רואה את עצמו, אני אראה לו מה זה…. אם לא אגיד לו מה דעתי ומה אני חושבת על כל מה שקורה הוא יחשוב שאני מסכימה עם ההתנהגות הזאת…. אני אף פעם לא מתנהגת ככה…. וגם אם כן, לפחות אני לוקחת אחריות…..

להמשיך לקרוא

השראה: על רגשות וצרכים 2

פונדקית: הבט בי, חננאל. הבט בי, חננאל!
חננאל: אישה יפה מוכרחה שיביטו בה, מה?
פונדקית: כך טבע הדברים.
חננאל: כשאין מביטים בה, יופיה כאילו אינו קיים, נכון?
פונדקית: כשאין מביטים בה, היא עצמה כאילו אינה קיימת.
חננאל: אני יכול להבין שזה ממש פחד מוות. זה תוקף אותך לעיתים קרובות?

להמשיך לקרוא

השראה: על רגשות וצרכים 1

… ותקווה זו אכן היתה חלק מתקווה גדולה יותר, התקווה לעולם ישר וצודק, שקם באורח פלא מחדש על יסודותיו הטבעיים, לאחר נצח של תהפוכות, טעויות ופורענויות, לאחר זמן סבלותינו הארוך. זו היתה תקווה תמימיה, כמו כל התקוות שמתבססות על הבחנות חדות מדי בין רע לטוב, בין עבר לעתיד, אבל אנחנו חיינו ממנה. סדק ראשון זה ורבים אחרים, קטנים וגדולים, שהיו בלתי נמנעים ובאו לימים, היו לרבים מאיתנו מקור של כאב, מורגש יותר ככל שהיה בלתי צפוי יותר: כי אין חולמים במשך שנים, במשך עשרות שנים, על עולם טוב יותר מבלי לציירו בדמיון כמושלם.

מתוך "ההפוגה" מאת: פרימו לוי

מה אני יכולה לעשות בשבילו



–           אז מה אני יכולה לעשות בשבילו? אני רואה אותו עומד בצד ולא מעיז לשחק עם הילדים. זה נורא. אני מתכווצת כולי.

–          זה כיוון טוב להתבונן בו. בואי נסתכל מה קורה לך כשאת רואה את האירוע הזה.

–          בא לי למות. אני מרגישה שזה כואב לי. ממש כואב.

–          זה מתקשר אצלך למשהו?

להמשיך לקרוא