שלום אורנה,
קרה לי משהו נורא לפני שבועיים.
בהתחלה ניסיתי לשכנע את עצמי שזה לא כל כך נורא אבל אני לא מצליחה להרגע. אני הולכת לישון וחושבת על זה וקמה בבוקר וחושבת על זה ומיניקה אותה וחושבת על זה.
קשה לי לשתף אותך. אני חוששת ממה שתחשבי עלי אחרי שאספר מה שקרה. אבל יותר קשה לי לשמור את זה לעצמי אז אני לוקחת אויר ו….
כמה שאני מודאגת, אמרה בליבה קלמנטין, נשענת על אדן החלון. הגן השתזף בשמש.
אינני יודעת היכן נואל, ז'ואל וסיטרואן. בשעה זו אולי נפלו לתןך הבאר או אכלו פירות מורעלים, או חטפו חץ בעין אם איזה ילד משחק ברובה חיצים, נדבקו בשחפת אם איזה חידק של קוך נעמד בדרכם, או איבדו את הכרתם מכיוון ששאפו את ניחוחם של פרחים בשומים מדי, או נעקצו בידי עקרב, שהביא עימו סבו של אחד מילדי הכפר, חוקר טבע מהולל ששב לא מכבר ממדינת העקרבים, הידרדרו מעץ, או השתעשעו במים וטבעו, רצו מהר מידי ושברו רגל, ירדו בצוק ומעדו וריסקו את מיפרקתם, נשרטו בחוט תיל ישן ולקו בצפדת:
כמו סרט שמוקרן על סרט שמוקרן על סרט. ככה מתגלה לנו המציאות תחת מעטה הסרטים שאנחנו מקרינים עליה.
מבעד לעומס הדימויים והצבעים והתנועות והמרקמים אנחנו מתקשים להבחין מה קורה, מה יש, מה עכשיו.
הרעיונות שלנו לגבי המציאות, הזכרונות שלנו, האמונות שמדריכות אותנו, כולם נדמים ממשיים כאמת לאמיתה, ומחבלים במיקוד שלנו, ביכולת הזהוי שלנו.
המציאות נדמית עמוסה, מסורבלת, כאובה, מבולבלת…
ומעבר לכל אלו קשה להבחין מה יש, מה קורה, מה עכשיו.
– בחיבה בלבד! זוהי השיטה היחידה שתיתכן במגע עם יצור חי.
בעזרת טרור לא ניתן לעשות עם בעל-חיים שום דבר, ותהא רמת התפתחותו מה שתהיה. כך טענתי תמיד, כך אני טוען עכשיו וכך אטען גם בעתיד. לשווא הם מניחים שטרור יעזור להם. לא ולא. הוא לא יעזור, ויהא צבעו מה שיהיה: לבן אדום או אפילו חום. הטרור משתק לחלוטין את מערכת העצבים.
מתוך: "לב כלב" מאת: מיכאיל בולגקוב
דַּע כִּי צָרִיך לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת
וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר
צָרִיך לְחַפֵּשׂ וְלִמְצא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע
וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא. בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת
עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת
וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה
וְזֶה בְּחִינַת "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ"
בהמשך ל –
חלק א – לחלוק בזוגיות: דברי על עצמך
חלק ב – לחלוק בזוגיות: הערכה עצמית
חלק ג – לחלוק בזוגיות: בקשה
– הכל כאן נראה לי נורא תיאורטי.
– נכון. אני מציעה לך רעיונות חדשים, דרכי פעולה חדשות. אלה לא ההרגלים שלך. ברור שבשיחה אחת הרגלים של שנים רבות לא ישתנו. אבל אפשר להתחיל לחשוב על הדברים ולראות אוותם אחרת.
– אוקי, ומה אני אמורה לעשות כשהוא מתחיל להתקיף אותי שאני ככה וככה וככה. באותם רגעים בא לי פשוט לקחת את הדברים שלי ולעוף משם…
– את יכולה להתחיל בהקשבה. קודם כל להקשיב לו, בלי להתגונן או להצטדק, בלי להאשים אותו בחזרה. להקשיב בשקט ולנסות להבין מה הוא אומר לך.
– מה זאת אומרת מה הוא אומר לי, הוא אומר שאני מפונקת וילדותית.
– אני לא חושבת שזה מה שהוא אומר. הוא אומר משהו אחר אבל לא יודע בדיוק איך להגיד את זה. אולי הוא אומר שהוא לא יכול לעזור לך, שהוא נורא רוצה אבל לא באמת יכול… אולי הוא אומר שאין לו סבלנות לשמוע את הסיפורים שלך… אולי הוא דואג שאם את ככה בזמן הלימודים מה יהיה כשתצטרכי לעבוד באמת… להמשיך לקרוא
נוּוַט היה נער אסיקמוסי בנו של יקוט ציד הדובים הגדול בכל בני שבטו. פעם אחת לאחר שנלחמו צידי השבט נגד הדב הלבן והרגוהו מצאו את נווט מתחבא באוהל עם התינוקות.
וכך כתוב:
ואולם על פי האמת לא גינה (אביו) את נווט על כך,- וגם יתר הציידים לא גינוהו.
הם חשבו כי אולי הרוח השומר על הנער, הוא ה"טונגק", אשר לפי אמונתם הוא משגיח עליו מיום הוולדו, רוח זה הוא אשר נבהל והניע את הנער לנוס מפני הדב – ואם כן מובן מאליו כי אין זו אשמתו של נווט. אולי הטונגק שלו הוא רוח של ארנבת לבנה, אשר דרכה לברוח מפני כל. ואם כן הדבר צר להם מאד על נווט, אם כי גם בזו לו בלבם; כי מה היא התועלת אשר יוכל נער זה להביא לשבטו, אם הרוח השומר עליו הוא בעל לב חרד עד כדי כך, שלא יתן לו לעסוק בציד ולעבוד עבודה הראויה לאיש?
כשהוא כועס הוא נעמד בתנוחה מאיימת מניף את אגרופו כאילו עוד רגע הוא מכה את מי שעומד מולו האופן בו הוא מכווץ את הגבות יוצר הבעה מאיימת. כך היא ספרה. קשה לי לראות את זה. כמה אלימות יש בו בילד שלי? למה הוא לא יודע להגיד מה שהוא רוצה? למה הוא לא יודע להסתדר עם ילדים אחרים בטוב? מה, כל כך רע לו? והיא ממשיכה לתאר את הרגעים והמצבים ובוחנת ומתארת כל תנועה שלו ויותר ויותר היא עצובה ומיואשת.
– אני לא מוכן לזה יותר.
– למה אתה מתכוון בדיוק? המשפט הזה לא ברור. מה המשמעות של "לא מוכן לזה יותר".
– את מתממת. מה לא ברור. אני לא מוכן שדבר כזה יקרה שוב.
– אני עדין לא מבינה מה זה אומר. כי זה הרי כבר קרה כל כך הרבה פעמים וכל כך הרבה פעמים נאמר המשפט "אני לא מוכן לזה יותר". אז מה זה אומר?
בשנתו הארבעים ושלוש למד ויליאם סטונר את מה שאנשים אחרים, צעירים בהרבה, למדו לפניו: שהאדם שאוהבים תחילה אינו האדם שאוהבים בסוף, ושהאהבה אינה יעד שמגיעים אליו אלא תהליך שבאמצעותו אדם אחד מנסה להכיר אדם אחר.
מתוך: "סטונר" מאת: ג'ון וויליאמס
באופן אישי 