השראה: רבי נחמן מברסלב

דַּע כִּי צָרִיך לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת
וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר
צָרִיך לְחַפֵּשׂ וְלִמְצא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע
וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא. בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת
עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת
וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה
וְזֶה בְּחִינַת "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ"

 

השראה: על רגשות וצרכים 5

נוּוַט היה נער אסיקמוסי בנו של יקוט ציד הדובים הגדול בכל בני שבטו. פעם אחת לאחר שנלחמו צידי השבט נגד הדב הלבן והרגוהו מצאו את נווט מתחבא באוהל עם התינוקות.

וכך כתוב:

ואולם על פי האמת לא גינה (אביו) את נווט על כך,- וגם יתר הציידים לא גינוהו.
הם חשבו כי אולי הרוח השומר על הנער, הוא ה"טונגק", אשר לפי אמונתם הוא משגיח עליו מיום הוולדו, רוח זה הוא אשר נבהל והניע את הנער לנוס מפני הדב – ואם כן מובן מאליו כי אין זו אשמתו של נווט. אולי הטונגק שלו הוא רוח של ארנבת לבנה, אשר דרכה לברוח מפני כל. ואם כן הדבר צר להם מאד על נווט, אם כי גם בזו לו בלבם; כי מה היא התועלת אשר יוכל נער זה להביא לשבטו, אם הרוח השומר עליו הוא בעל לב חרד עד כדי כך, שלא יתן לו לעסוק בציד ולעבוד עבודה הראויה לאיש?

השראה: על רגשות וצרכים 4

בשנתו הארבעים ושלוש למד ויליאם סטונר את מה שאנשים אחרים, צעירים בהרבה, למדו לפניו: שהאדם שאוהבים תחילה אינו האדם שאוהבים בסוף, ושהאהבה אינה יעד שמגיעים אליו אלא תהליך שבאמצעותו אדם אחד מנסה להכיר אדם אחר.

מתוך: "סטונר" מאת: ג'ון וויליאמס

השראה: על רגשות וצרכים 3

זהו פריה המיידי של הגלות, של ההיעקרות משורשים: השתלטות הלא מציאותי על המציאותי

מתוך "ההפוגה" מאת: פרימו לוי

בגוף ראשון

היא מדברת איתי בטלפון. מספרת שרבו.
מספרת את קורותיהם באותו היום ומאריכה בדבריה. פורטת את אירועי הסכסוך לפרטי פרטים:
"ואז הוא עשה ככה ואני אמרתי לו ככה והוא אמר לי ככה. ובכלל הוא כזה וכזה וכזה. ומה הוא בכלל חושב לעצמו. איך הוא יכול להתנהג ככה…. הוא אמור לעשות את זה והוא בכלל לא רואה את עצמו, אני אראה לו מה זה…. אם לא אגיד לו מה דעתי ומה אני חושבת על כל מה שקורה הוא יחשוב שאני מסכימה עם ההתנהגות הזאת…. אני אף פעם לא מתנהגת ככה…. וגם אם כן, לפחות אני לוקחת אחריות…..

השראה: על רגשות וצרכים 2

פונדקית: הבט בי, חננאל. הבט בי, חננאל!
חננאל: אישה יפה מוכרחה שיביטו בה, מה?
פונדקית: כך טבע הדברים.
חננאל: כשאין מביטים בה, יופיה כאילו אינו קיים, נכון?
פונדקית: כשאין מביטים בה, היא עצמה כאילו אינה קיימת.
חננאל: אני יכול להבין שזה ממש פחד מוות. זה תוקף אותך לעיתים קרובות?

השראה: על רגשות וצרכים 1

… ותקווה זו אכן היתה חלק מתקווה גדולה יותר, התקווה לעולם ישר וצודק, שקם באורח פלא מחדש על יסודותיו הטבעיים, לאחר נצח של תהפוכות, טעויות ופורענויות, לאחר זמן סבלותינו הארוך. זו היתה תקווה תמימיה, כמו כל התקוות שמתבססות על הבחנות חדות מדי בין רע לטוב, בין עבר לעתיד, אבל אנחנו חיינו ממנה. סדק ראשון זה ורבים אחרים, קטנים וגדולים, שהיו בלתי נמנעים ובאו לימים, היו לרבים מאיתנו מקור של כאב, מורגש יותר ככל שהיה בלתי צפוי יותר: כי אין חולמים במשך שנים, במשך עשרות שנים, על עולם טוב יותר מבלי לציירו בדמיון כמושלם.

מתוך "ההפוגה" מאת: פרימו לוי