בבוקר, עם הדמדומים, היתה אסתר'ל יוצאת מהמיטה, מחליקה מעליה את כותנתה על הרצפה ונשארת עומדת לבנה, חמה, באמצע החדר, מתמתחת וחולצת את עצמותיה… היה מאיר רועד מאהבה גדושה לגוף היקר הזה.
מתוך: "חתחתים בדרך" – ברית, מאת: דוד מלץ
מלץ
השראה: מלץ
הן בהתבוננות מעמיקה יותר נראה, כי המעבר מאמונה ללא אמונה איננה אלא ניתוק אכזרי של אותו החוט בין האדם והיקום סביב לו, אשר החל להשתזר בימים הקדומים ההם, באותו הרגע המופלא כאשר עמד הפרא הראשון וגמגם את השם המפורש. ונראה כי דווקא החוט הזה, הוא הוא העורק החי, צינור היניקה לכוחות החיות של הנפש. והקשר הזה, בין האדם והבריאה, הוא הוא כנראה אחד התנאים היסודיים המכריעים לחיי האדם.
[…]
דומני שיש מקום לומר כי שני גזעי אדם קימים בעולם, השונים איש מרעהו ביסוד נפשם: הגזע המאמין והבלתי מאמין.
(דוד מלץ, מתוך "מסביב לעיקר" – לדמותינו הרוחנית)
באופן אישי 