"חומות סמויות מן העין"

(ספר מאת אינגבורג הכט, בתרגומה של אילנה המרמן שגם כתבה הקדמה מאלפת לספר)

ביציאה הראשונה שלי מסגר הקורונה לעיר המחוז הקרובה לביתי, החלטתי ללכת לבקר חברה שעובדת בסניף סטימצקי בקניון בעיר. לא התכוונתי לקנות דבר. שום ספר!

אלא מה, בכניסה לחנות היה רבוע גדול של שולחנות עמוסים בספרים פגומים, 20 ש"ח כל אחד. שבוע הספר. ולי, מזה זמן יש הסכם עם עצמי: אני לא קונה ספרים שאני לא יודעת מראש שאני רוצה לקנות. מן הסכם כזה שכאילו מקל עלי קצת קצת לעמוד בפיתוי. 20 ש"ח לספר…..

(תגידו: אז מאיפה שתדעי על ספרים שאת רוצה לקנות, ומה ההבדל בין לדעת עליהם מראש ובין לדעת עליהם עכשיו? לא יודעת…. אני גם לא ממש מכבדת את ההסכם שלי עם עצמי….)

בהתקרבי לשולחן צד את עיני ספר קטן מידות בעל שם מפתה: "חומות סמויות מן העין" מאת אינגבורג הכט. לא הכרתי את הספר, לא את המחברת, לא היתה שום עילה להוציאו מן הערמה… אבל משהו בשם משך אותי. אולי כי אני אוהבת את הספר "הערים הסמויות מעין" של קאלווינו, או אולי  הביטוי הזה הוא בכלל הרבה יותר קדום בביוגרפיית הקריאה שלי וזה הדהד לי את המשפט מ"הנסיך הקטן": “אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד. כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין”

להמשיך לקרוא

השראה: חלחלה


"במבט לאחור [התהליך] נראה פשוט וברור, אך בשעה שחוויתי אותו היה קשה מאד להבחין בצדדיו השונים. אמנם את המחנק והגועל שעורר בי התהליך חשתי כבר אז באורח קיצוני למדי, אך לא הייתי מסוגל לתפוס ולארגן לעצמי את מרכיביו. בכל פעם שניסיתי לעשות – אה… בכל אותן שיחות בטלות ואין סופיות – נאלצתי להשתמש שוב ושוב באותם מושגים פוליטיים מיושנים, שלא התאימו כלל למצב הדברים הנוכחי וכיסו הכל במעין ערפל סמיך. כמה הזויות נראות השיחות האלה היום, כשקרעים ובדלים מתוכן עולים במקרה בזכרון! עד כמה חסרי אונים היינו אז מבחינה רוחנית, אנחנו והחינוך הבורגני המקיף שלנו, שעסק כולו בעבר! בדברים שלמדנו לא היה זכר למה שהתרחש מולנו. לכן היו ההסברים שלנו חסרי טעם כל-כך, נסיונותינו להצדיק את מה שקורה מטופשים כל-כך, ומבני החירום הרציונאליים שבעזרתם ביקשנו להיפטר מתחושת הזוועה שליוותה אותנו כל העת, שטחיים כל-כך! […] חלחלה אוחזת אותי כשאני חושב על כך היום.
וחוץ מזה, גם חיי היומיום הפריעו להבנה מלאה של המתרחש. חיי היומיום האלה נמשכו, כמובן, למרות שנעשו בהדרגה תמוהים ובלתי מציאותיים יותר ויותר, מגוכחים לחלוטין אל מול האירועים שברקע. המשכתי כמו קודם ללכת לבית-המשפט העליון. שם נמשכו הדיונים המשפטיים כאילו עוד יש להם משמעות […] המשכתי לטלפן לחברתי צ'רלי, הלכנו יחד לקולנוע, או ישבנו באחד הברים, שתינו קיאנטי, או הלכנו לרקוד. המשכתי לפגוש גם את חברי, לשוחח עם מכרי ולחגוג ימי-הולדת בחיק המשפחה, כמו תמיד. […] ואכן  עד כמה שזה נשמע מוזר, דווקא חיי היומיום האלה, שנמשכו באורח מכאני ואוטומטי, הם שעזרו למנוע התנגדות ממשית לזוועות."
להמשיך לקרוא

השראה: על רגשות וצרכים 5

להוציא מקרים של אי-יכולת פתולוגית, ההידברות אפשרית ויש לקיימה:
זו דרך יעילה וקלה לתרום לשלוותו של הזולת ולשלווה שלך, מפני שהדממה, היעדר הסימנים, הם עצמם בבחינת אות, אך אות דו-משמעי ודו-משמעות מחוללת את אי-השקט ואת החשד. טעות היא לשלול את היכולת ליצור קשר: היא אפשרית תמיד. חטא הוא לשלול את ההידברות; ….

מתוך: "השוקעים והניצולים" מאת: פרימו לוי

השראה: על רגשות וצרכים 1

… ותקווה זו אכן היתה חלק מתקווה גדולה יותר, התקווה לעולם ישר וצודק, שקם באורח פלא מחדש על יסודותיו הטבעיים, לאחר נצח של תהפוכות, טעויות ופורענויות, לאחר זמן סבלותינו הארוך. זו היתה תקווה תמימיה, כמו כל התקוות שמתבססות על הבחנות חדות מדי בין רע לטוב, בין עבר לעתיד, אבל אנחנו חיינו ממנה. סדק ראשון זה ורבים אחרים, קטנים וגדולים, שהיו בלתי נמנעים ובאו לימים, היו לרבים מאיתנו מקור של כאב, מורגש יותר ככל שהיה בלתי צפוי יותר: כי אין חולמים במשך שנים, במשך עשרות שנים, על עולם טוב יותר מבלי לציירו בדמיון כמושלם.

מתוך "ההפוגה" מאת: פרימו לוי

השראה: אתי הילסום 3

אני קוראת את "השמים שבתוכי", על רקע יופיה של פריז ושכיות החמדה שהעיר מלאה בהן ואוצרות הרוח האנושית שמתקבצים אליה במחזוריות קבועה ואין סופית, ומרגישה את החיים הכפולים. את המעטה הדק שתחתיו מסתתרת אפלת ליבו של האדם.

"אלוהים, אני מביטה בעולמך בעינים פקוחות ואינני בורחת מהמציאות ואיני מחפשת לי מקלט בחלומות נעימים – אני סבורה שגם לצד המציאות האכזרית ביותר יש מקום לחלומות, – ואני ממשיכה להלל את הבריאה – למרות הכל!"

השראה: אתי הילסום 2

תערוכה במרכז פומפידו: מאטיס – זוגות וסדרות. הרבה פרחים. פרחים עומדים באגרטל על שולחן, פרחים מעטרים את ציפוי הספה, את מפת השולחן. פעם כשהייתי צעירה קניתי רפרודוקציות קטנות של חיתוכי עץ של מאטיס. עכשיו פריז מקבלת את פני עם תערוכה של מאטיס. להמשיך לקרוא