סרט

כמו סרט שמוקרן על סרט שמוקרן על סרט. ככה מתגלה לנו המציאות תחת מעטה הסרטים שאנחנו מקרינים עליה.
מבעד לעומס הדימויים והצבעים והתנועות והמרקמים אנחנו מתקשים להבחין מה קורה, מה יש, מה עכשיו.
הרעיונות שלנו לגבי המציאות, הזכרונות שלנו, האמונות שמדריכות אותנו, כולם נדמים ממשיים כאמת לאמיתה, ומחבלים במיקוד שלנו, ביכולת הזהוי שלנו.
המציאות נדמית עמוסה, מסורבלת, כאובה, מבולבלת…
ומעבר לכל אלו קשה להבחין מה יש, מה קורה, מה עכשיו.

להמשיך לקרוא

יומן הורות

פעם, כשאנשים חיו בשבט או בחברות מסורתיות, הם למדו את רב הדברים שהיו זקוקים להם בחיים באותה הדרך.

  •  שהיה בחברת "יודעים" – יודעים ללכת, יודעים לדבר, יודעות להיניק, יודעים לבשל, יודעים ללקט, יודעים לצוד, יודעים לנפח זכוכית, יודעים לצייר, יודעים לבנות בית…
  •  התבוננות ב"יודעים" – באנשים הולכים, מדברים, באמהות מיניקות, נושאות את התינוק, במגדלי אוכל, או אלה שתרים אחריו, בבעלי מקצוע, באנשים שמחים, כועסים, עצובים, נרגשים, ברגעי הצלחה, ברגעי כשלון…
  •  חיקוי – חיקוי חיקוי חיקוי, גם כשהוא נעשה "בכאילו" וגם כשהוא כבר נעשה "על אמת", חיקוי של דיבור, של תנועה, של ג'סטות, של פעולות, של מעשים…
  •  עזרה – עזרה להורים, בבישול, בטיפול בילדים, בניקוי הבית, עזרה לבעל מקצוע בתור נער שוליה…

 

להמשיך לקרוא

תודה

עוד פעם דיברנו על הוקרת תודה.

"על מה אתה יכול להודות לעצמך", אני שואלת.
"על זה אין מה להגיד תודה, זה מובן מאיליו", אתה אומר.

כן, כל אותם דברים שהם מובנים לך מאיליהם, כל אותם דברים שאתה עושה מבלי משים, בלי מאמץ, מתוך שמחה וחיבה, בקלות – פוגש את הזולת במאור פנים; מתקן על הדרך איזה חפץ שנשבר; מוצא פתרונות יצירתיים בקלות; זוכר היכן נמצא מה שהושאר אתמול וכרגע לא נודע מקומו; כל אלה ראויים לתודה, ואף יותר מכך – אלה הדברים שראויים להוקרת תודה יותר מכל.

כשאתה מודה על מה שבא לך בקלות, אתה מודה לנשגב ממך. מודה על מתנות שקיבלת בצורתן הטהורה ואתה יכול לברך בהן את סביבתך ללא כל מאמץ. בלדר שמפזר את הטוב בעולם בשמחה, באהבה, בקלות.

תודה

הערכה

 

אם נניח היינו הולכים למכולת לקנות חלב ולא היה שם חלב. מה היינו עושים?

אולי היינו מוותרים היום על החלב והולכים למחרת לראות אם כבר הגיע חלב. אבל חלב לא הגיע. מה היינו עושים? אולי מחכים עוד יום. אולי היה איזשהו עיכוב בהספקה. אז אולי מחר יהיה חלב.
ושוב אנחנו מגיעים למכולת ושוב אין חלב.

להמשיך לקרוא

כמו מים

– למה אני צריכה לוותר לגמרי על הכמיהה הזאת? אם אוותר עליה איך היא תתממש אי פעם?
– ועכשיו היא מתממשת?
– לא…
– יש כאן באמת פרדוכס. את נורא רוצה משהו, את נורא רוצה אותו באופן אקטיבי. את ממש כל הזמן נורא רוצה אותו. ו… זה לא קורה. היום שלך טבול בכמיהה הזאת, סדר היום מתארגן על פי זה, סדר היום הרגשי נובע מזה… זה כבר חלק מהזהות שלך.
– אז את באה ואומרת לי, תוותרי על הרצון. איך זה יכול לעזור?

להמשיך לקרוא

את לא חייבת לתפוס את כל הכדורים

ל-ח.



ככה התרגלת. מאז שאת ילדה. כדורים התעופפו לכל עבר, ואת אצת לתפוס אותם.
לא רצית שהם יפלו על הרצפה – זה היה חלק מכללי המשחק. לא לתת להם ליפול. להמשיך לקרוא

מה לומדים – חנה באר

(בעקבות מפגש המשך חודשי לקורס תקשורת משחררת)
היום, בעודי עושה ספונג'ה, צצו במוחי שני הגיגים בנושא אמפטיה.
  • הבנתי שגם אמפטיה מסייעת בפירוק מחשבות. החייל שהיה אצל אורנה בא אליה כי הרגיש כשלון/לא שווה והיא התייחסה אליו באמפטיה. שאלה אותו שאלות על המחשבות שלו ובכל פעם שענה, משהו מהמחשבה הראשונה, המפלצתית, התפרק קצת. לפי נימת קולו, בסוף הפגישה הוא יצא כשהוא חש הקלה. ההר הוליד עכבר (אולי קצת מגודל אבל בכ"ז לא הר..)
  •  הבנתי שאמפטיה מעלה את ערכו של זה המקבל אותה. זוהי לא טפיחה מלאכותית על השכם, אלא השבת ערכו של האדם בעיני עצמו. יונתן שאל, אם במקרה של החייל לא כדאי היה לתת לו כמה מילות חיזוק. הבנתי שהאמפטיה שקיבל הייתה החיזוק המהותי לו הוא נזקק. המסר שעבר אליו היה – אתה בסדר, כל מה שאתה מרגיש הוא בסדר. כשאדם מרגיש חסר ערך ומקבל מסר מקבל שהוא ורגשותיו – בעלי ערך, הוא מתחזק מבפנים..
ועוד שיתופון בנושא הפרדה, שעלה אתמול במפגש –
זה זמן רב אני כועסת על כך שהגינה שלנו נראית זוועה וממש לא כיף לצאת אליה. אני כועסת על עצמי שאני לא מוצאת זמן לכך ובעיקר גיליתי שאני מצפה מבן זוגי, שיקח אחריות על העניין. וכשזה לא קורה (כי זה ממש לא בראש מעייניו…) אני מתעצבנת..
הייתה לי מין מחשבה כזאת, שהוא צריך….
כשהבנתי שהצורך שלי, בגינה נעימה, בכלללללללללל לא קשור אליו ונזכרתי שצורך תמיד אפשר למלא ביותר מדרך אחת, מיד התקשרתי ליוני הגנן.. וזהו! ביום חמישי – נקיון ואח"כ תכנון נכון שיבטיח תחזוקה פשוטה.
וואו! איזו הקלה! כמה מתח מיותר השתחרר ופינה המון מקום.
הפרדה – זה שם המשחק.

מה לומדים – נגה שפרון

בתחילת התהליך האישי שלי, הקדשתי הרבה זמן בהסתכלות פנימה על הרגשות שלי ועל הצרכים שלי. במהלך הזמן למדתי להכיר את עצמי יותר טוב, חשפתי בפני עצמי דפוסים בהם אני פועלת ובעקבות כך גם הזהות שלי נעשתה ברורה לי יותר.

 בעקבות הקורס שנתן מסגרת שבועית בה עוסקים בשפה החדשה שאנחנו לומדים, השפה נטמעה בי יותר ויותר והגעתי לנקודות שבהם אני לא רק מזהה את הצורך, אני גם לוקחת עליו אחריות. לעיתים זה אומר לבקש ולקבל, לעיתים זה אומר לבקש ולשמוע לא – ולבקש שוב, בדרך אחרת, משהו אחר, ממישהו אחר, לעיתים זה אומר לבקש מעצמי.
אבל ההפתעה הכי גדולה קרתה עוד לפני שהספקתי לבקש. זיהיתי אצלי צורך: הכרה במאמצים שאני משקיעה. ביני לביני זה נאמר על דרך השלילה – "הייתי רוצה שיבחינו במאמצים שלי" – ועוד לפני שהספקתי להרגיש מה שמרגישים כשצורך לא מתמלא – שמתי לב שאני כן מכירה במאמצים שלי. כלומר אני ממלאת לי את הצורך. מבחינתי זה ממש אחרית הימים.

מה לומדים – אורית אוקו-ערוסי

קורס תקשורת משחררת עם אורנה שפרון הסתיים.
אז מה היה לנו שם?
היה לימוד ותרגול "הפרדה" – ביני לבין הזולת.
היה לימוד "זיהוי רגשות וצרכים" – אצלי ואצל הזולת.
היה לימוד "קשבה" – אבל באמת איך להקשיב למי שמולנו, הקשבה אמפאטית.
היתה קבוצה כיפית,
היו צחוקים,
היה כיבוד טעים,
היו כלים מעשיים טובים לתקשורת בין אנשים – תכלעס.
היתה מנחה מעולה שיודעת להוביל כל אחד ואחד, להחזיר את הטועים למסלול בצורה עדינה ונעימה, להאיר פינות חשוכות, ולהנחות קבוצה למקום אליו רצתה שנגיע.
אני פגשתי בתקשורת משחררת עוד לפני הקורס הזה, ועם זאת, הפגישות השבועיות האלה הוסיפו, חידדו ועזרו לי להרגיש יותר נינוחה בתוך התקשורת הזאת מול אנשים, ופחות ליפול לתוך האוטומטים הישנים והמוכרים.

מה לומדים – ליאור שלמה

שלום שמי ליאור שלמה ואני סטודנט במכללת תל חי. עברתי את הקורס "תקשורת משחררת" של אורנה אשר הסתיים בימים אלה. בפגישתי הראשונה עם אורנה הבנתי שיש בה את היכולת לראות ולהקשיב לצדדים עמוקים שבי, ללא ביקורת.במהלך הקורס למדנו את המודל של מרשל רוזנברג – פסיכולוג מהאסכולה ההומניסטית, ואיך ליישמו בחיים שלנו.
רכשתי הרבה תובנות מהקורס, בניהן:
הרגשות הם כלי להבין דברים יותר עמוקים בתוכינו (צרכים), לקחת אחריות על החיים שלי ולהבין שהצד השני לא אשם או הגורם למה שאני מרגיש,בגרות אישית – כיצד להתייחס לבעיות הנוצרות בקשרים הבין אישיים שלי, ועוד הרבה.

האווירה בקורס מאוד נחמדה ואינטימית, אורנה משרה רוגע, כבוד, והקשבה המאפשרים פתיחות לדון בבעיות האישיות שלנו וכיצד לפתור אותן.

נהניתי מאוד ואני ממליץ למי שמעוניין לשפר או לגעת ביחסים הבין אישיים שלו והיחסים עם העולם.