חג המכשפה

מאת: עינת בדי

מה שאני הולכת לכתוב יהיה על עצמי – למה רציתי לקרוא "חג המכשפה", למה אני רוצה להגיד לכם: כדאי לכם גם.

אז ראשית, גילוי נאות : עינת היא חברה, וזאת סיבה מספיק טובה עבורי לקרוא את הספר. בדרך כלל כשאני מתחילה לקרוא ספר אני נדרכת, חושים מתחדדים – אני מחפשת רמזים דקים מן הדקים שיסמנו לי האם אמצא כאן משהו ממני או שהספר בכלל לא קשור. הפעם, ויתרתי על סוג העירנות הזאת. ידעתי שאת הספר הזה אקרא.

עכשיו, סיימתי לקרוא את הספר ופתחתי אותו שוב מהתחלה. זה קורה לי עם ספרים שקשה לי להפרד מהם – אחרי הסוף אני קוראת עוד פעם קצת מההתחלה, מין דרך להפרד בזמן שלי ולא בזמן של הסופר. ומיד הבנתי שגם אם לא הייתי מכירה את עינת הייתי נלכדת במעשה הכישוף של הספר הזה.

בשביל מה אני פה בכלל?

ככה אנחנו רגילים לחשוב. אם אני פה אז שיצא לי מזה משהו ואם לא יוצא, אני לא אהיה פה.
אנחנו רגילים לעשות רשימות של בעד ונגד, של יתרונות וחסרונות, של רווח והפסד. לשקול את הכל על מאזני הכדאיות ולהחליט.

אבל בחיים זה קורה אחרת –
בזוגיות למשל.

לחלוק בזוגיות – נקודת מבט אחרת על תקשורת מילולית

לפני זמן מה גיליתי עובדה מרתקת. כשדבורי דבש חוזרות לכוורת שלהן הן מעבירות מידע מדוייק באמצעות "ריקוד" הכולל את תנועות  כנפיים שלהן ואת כיוון התנועה. כך הן מסמנות לחברותיהן היכן נמצאים הפרחים מהם אספו את הצוף. הדבר המדהים הוא שהמידע אכן מאד מדוייק אבל הדבורים האחרות אינן משתמשות בו. הן הולכות לחפש פרחים בלי קשר למידע שקיבלו.

לחלוק בזוגיות: תרגום

בהמשך ל –
חלק א – לחלוק בזוגיות: דברי על עצמך
חלק ב – לחלוק בזוגיות: הערכה עצמית
חלק ג – לחלוק בזוגיות: בקשה

– הכל כאן נראה לי נורא תיאורטי.
– נכון. אני מציעה לך רעיונות חדשים, דרכי פעולה חדשות. אלה לא ההרגלים שלך. ברור שבשיחה אחת הרגלים של שנים רבות לא ישתנו. אבל אפשר להתחיל לחשוב על הדברים ולראות אוותם אחרת.
– אוקי, ומה אני אמורה לעשות כשהוא מתחיל להתקיף אותי שאני ככה וככה וככה. באותם רגעים בא לי פשוט לקחת את הדברים שלי ולעוף משם…
– את יכולה להתחיל בהקשבה. קודם כל להקשיב לו, בלי להתגונן או להצטדק, בלי להאשים אותו בחזרה. להקשיב בשקט ולנסות להבין מה הוא אומר לך.
– מה זאת אומרת מה הוא אומר לי, הוא אומר שאני מפונקת וילדותית.
– אני לא חושבת שזה מה שהוא אומר. הוא אומר משהו אחר אבל לא יודע בדיוק איך להגיד את זה. אולי הוא אומר שהוא לא יכול לעזור לך, שהוא נורא רוצה אבל לא באמת יכול… אולי הוא אומר שאין לו סבלנות לשמוע את הסיפורים שלך… אולי הוא דואג שאם את ככה בזמן הלימודים מה יהיה כשתצטרכי לעבוד באמת…

לחלוק בזוגיות: בקשה

חלק א – לחלוק בזוגיות: דברי על עצמך חלק ב – לחלוק בזוגיות: הערכה עצמית

– בסדר, אבל זה לא קשור לזוגיות. – זה מאד קשור לזוגיות. כי אם את מצפה לקבל הערכה בתוך הזוגיות ואת לא מעריכה את עצמך, כמעט לא משנה מה בן-הזוג שלך יגיד. את תמשיכי להרגיש חסרת ערך. תמשיכי לצפות להערכה ממנו, תמשיכי להתאכזב… וזה מעגל שממשיך וממשיך. – טוב, ונניח שאני מעריכה את עצמי, אז מה, אני לא אמורה לספר לו מה שעבר עלי? – קודם כל, יש סיכוי גדול שאם תדברי על עצמך, על מה שאת מרגישה על מה שאת צריכה, הוא יגיב אחרת. אבל גם אם לא – את יכולה לבקש. לבקש ממנו את ההקשבה שלו. – מה זאת אומרת? – את יכולה לבקש ממנו רק להקשיב. אבל, כדי לבקש ממנו את צריכה להבין עם עצמך מה בדיוק את רוצה. את צריכה להיות

מדוייקת עם עצמך.

לחלוק בזוגיות: הערכה עצמית

בהמשך ל –
חלק א –  לחלוק בזוגיות: דברי על עצמך

 

– כן, אבל הוא מיד רוצה לעזור לי לפתור את הבעיה ואז הוא גם כועס שאני כל הזמן צריכה עזרה.
– ואת?
– אני בכלל לא רוצה את העזרה שלו אני רק צריכה שיקשיב לי ושיחבק אותי… ושיגיד לי שהוא לפחות אוהב אותי בכל העולם הזה…
– אז יש פה איזה קצר בתקשורת, לא? את צריכה הקשבה והוא נותן עזרה. את רוצה להרגיש אהובה והוא מנסה לסדר לך את העניינים.
– כן, העניין הזה של להרגיש אהובה הוא חשוב, כי הוא כל כך ביקורתי וכל פעם שאני מספרת לו על איזה קושי שלי אני מרגישה את כל הביקורת שלו על איך שאני מתנהגת, על מה שאני עושה ועל ההחלטות שלי… על מה לא….
– ואז את לא מרגישה אהובה?
– כן, אני מרגישה מטומטמת, חסרת אונים, כמו ילדה קטנה…

לחלוק בזוגיות: דברי על עצמך

(חלק ראשון)

היא חזרה הביתה מיום ארוך וקשה. בזמן הלימודים חיכתה לרגע שתפגוש אותו כדי לחלוק איתו את מאורעות היום. הוא כבר היה בבית כשחזרה והיא לא הצליחה לעצור את הדמעות. מיד התחילה לספר מה שקרה. היא סיפרה וסיפרה וסיפרה והוא הציע לה הצעות: היית צריכה לעשות ככה…. אם היית אומרת ככה… כשאני הייתי בסיטואציה כזאת זה מה שנהגתי לעשות…

תגובה: הצטדקות

קורה שמאשימים אותנו בהאשמות שווא. קורה גם שמאשימים אותנו וכלפי חוץ אנחנו מכריזים כי זאת האשמת שווא, אך בתוך תוכינו אנחנו יודעים שמה שאמרו לנו נכון.

כך או כך, אחת התגובות הנפוצות להאשמה היא הצטדקות, בין אם הצדק לצידנו ובין אם לא: מה פתאום זה ממש לא נכון, אני כן הקשבתי לך, אני תמיד מקשיבה לך, הנה, אתה רוצה לדעת מה שמעתי? אמרת ש….

אני לא מוכן לזה יותר

– אני לא מוכן לזה יותר.
– למה אתה מתכוון בדיוק? המשפט הזה לא ברור. מה המשמעות של "לא מוכן לזה יותר".
– את מתממת. מה לא ברור. אני לא מוכן שדבר כזה יקרה שוב.
– אני עדין לא מבינה מה זה אומר. כי זה הרי כבר קרה כל כך הרבה פעמים וכל כך הרבה פעמים נאמר המשפט "אני לא מוכן לזה יותר". אז מה זה אומר?

בגוף ראשון

היא מדברת איתי בטלפון. מספרת שרבו.
מספרת את קורותיהם באותו היום ומאריכה בדבריה. פורטת את אירועי הסכסוך לפרטי פרטים:
"ואז הוא עשה ככה ואני אמרתי לו ככה והוא אמר לי ככה. ובכלל הוא כזה וכזה וכזה. ומה הוא בכלל חושב לעצמו. איך הוא יכול להתנהג ככה…. הוא אמור לעשות את זה והוא בכלל לא רואה את עצמו, אני אראה לו מה זה…. אם לא אגיד לו מה דעתי ומה אני חושבת על כל מה שקורה הוא יחשוב שאני מסכימה עם ההתנהגות הזאת…. אני אף פעם לא מתנהגת ככה…. וגם אם כן, לפחות אני לוקחת אחריות…..