אבינעם רכס הוא פרופ' בדימוס לנוירולוגיה ב"הדסה" ויו"ר בית הדין של ההסתדרות הרפואית בישראל. במאמרו בהארץ האם רופאים מתנגדי חיסונים זכאים לחופש ביטוי? הוא שואל האם יש לפגוע בזכות לחופש ביטוי כדי להגן על הציבור מפני שוחרי רעתו – הרופאים שמתנגדים לתכנית החיסונים הרשמית ובנוסף לכל הם גם הומיאופטים. אבוי! עד כדי כך מסוכנת מגפת "החצבת האלימה" המשתוללת בארץ שיש להגביל בשלה את חופש הביטוי של אזרחים ואת זכויות החולה של הילדים.
הורות
מחשבות על חינוך ביתי – unschooling
יש משהו מאד מבלבל במושג unschooling. הוא בעצם אומר מה לא – לא בית ספר (בעברית זה אפילו עוד יותר מבלבל).
אבל בעצם מה לא?
בבית ספר קורים כל כך הרבה דברים. מה מהם זה לא בית ספר?
בקשה – התבוננות פנימה
בהמשך לבקשה – התבוננות מקרוב
אמא מבקשת מבן עזרה. מטבע הדברים כשחיים ביחד מבקשים עזרה מהזולת. אבל אצלה הבקשות נענות לעיתים קרובות בהתעלמות, או יוצרות מאבק, או אווירה לא נעימה.
מה קורה במרחב הזה של הבקשה? למה לא יכולה להיות זרימה טבעית ונינוחה של בקשות והיענות לבקשות?
סתם מילים: רגע
– אמא תסתכלי…
– רגע…
– אמא, אמא תסתכלי…
– רגע, רגע אחד…
– אמא, אמא, אמא…
– רגע, את לא רואה שאני באמצע משהו?
אז, לא. למען האמת היא לא רואה שאת באמצע משהו. היא מאד רוצה משהו עכשיו. וזה ממלא את כל עולמה ברגע זה. היא לא יכולה לראות אותך ואת עיסוקיך. וכשאת אומרת לה "רגע" היא לא מבינה כלום. למילה "רגע" אין שום מובן ברור בעבורה. מה זה רגע? אולי אפילו לא ברור לה שזה תיאור של זמן. ואם כן, כמה זמן… ומה זה בכלל זמן?
זמן הוא מושג מופשט. כדי להבין זמן היא זקוקה לנקודות ציון שיתחמו אותו. לפני השינה, אחרי ארוחת ערב, כשאגמור להכין את הסנדביץ'… בתוך מסגרת ברורה היא יכולה להתחיל להבין את המשמעות של זמן. אז הבקשה שלך תהיה יותר ברורה.
ויותר מזה – הצורך לדייק בדברייך יחייב אותך לשים לב למה שאת עושה. את תהי יותר מודעת למסגרת הזמן ותוכלי לפעול בדיוק כמו שהבטחת.
כשהתקשורת בינכן תהיה יותר ברורה שיתוף הפעולה יהיה יותר נעים ופשוט.
ועוד-
תשומת לב לפעולות של ולתכניות שלך, כבוד להחלטות שלך ולמעשים שלך, ייטיבו את התקשורת שלך עם עצמך ועם אנשים נוספים בחייך.
תגובה: הצטדקות
קורה שמאשימים אותנו בהאשמות שווא. קורה גם שמאשימים אותנו וכלפי חוץ אנחנו מכריזים כי זאת האשמת שווא, אך בתוך תוכינו אנחנו יודעים שמה שאמרו לנו נכון.
כך או כך, אחת התגובות הנפוצות להאשמה היא הצטדקות, בין אם הצדק לצידנו ובין אם לא: מה פתאום זה ממש לא נכון, אני כן הקשבתי לך, אני תמיד מקשיבה לך, הנה, אתה רוצה לדעת מה שמעתי? אמרת ש….
השראה: הפנר
מלאכים עפים ונוגעים בכוכבים. שדונים יודעים רע וטוב, אפילו גוּליוּמים יודעים.
אנשים לא. אנשים, בני אדם, טובים לדברים אחרים. בעיקר הם טובים עם תינוקות ועוללים, כי הם מחבקים ומנשקים נהדר, יותר טוב מחתולים וכלבים, אפילו מקופים.
מתוך: "כמו אבלאר, כמו אלואיז" – גור של מלאכים, מאת: אברהם הפנר
סימן c ביד
כשהוא כועס הוא נעמד בתנוחה מאיימת מניף את אגרופו כאילו עוד רגע הוא מכה את מי שעומד מולו האופן בו הוא מכווץ את הגבות יוצר הבעה מאיימת. כך היא ספרה. קשה לי לראות את זה. כמה אלימות יש בו בילד שלי? למה הוא לא יודע להגיד מה שהוא רוצה? למה הוא לא יודע להסתדר עם ילדים אחרים בטוב? מה, כל כך רע לו? והיא ממשיכה לתאר את הרגעים והמצבים ובוחנת ומתארת כל תנועה שלו ויותר ויותר היא עצובה ומיואשת.
יומן הורות
פעם, כשאנשים חיו בשבט או בחברות מסורתיות, הם למדו את רב הדברים שהיו זקוקים להם בחיים באותה הדרך.
- שהיה בחברת "יודעים" – יודעים ללכת, יודעים לדבר, יודעות להיניק, יודעים לבשל, יודעים ללקט, יודעים לצוד, יודעים לנפח זכוכית, יודעים לצייר, יודעים לבנות בית…
- התבוננות ב"יודעים" – באנשים הולכים, מדברים, באמהות מיניקות, נושאות את התינוק, במגדלי אוכל, או אלה שתרים אחריו, בבעלי מקצוע, באנשים שמחים, כועסים, עצובים, נרגשים, ברגעי הצלחה, ברגעי כשלון…
- חיקוי – חיקוי חיקוי חיקוי, גם כשהוא נעשה "בכאילו" וגם כשהוא כבר נעשה "על אמת", חיקוי של דיבור, של תנועה, של ג'סטות, של פעולות, של מעשים…
- עזרה – עזרה להורים, בבישול, בטיפול בילדים, בניקוי הבית, עזרה לבעל מקצוע בתור נער שוליה…
השראה: גינצבורג
… וגם היום אינני מחנכת, כי לעיתים קרובות מדי הרגשתי ואני מרגישה שאינני מחבבת את עצמי.
כדי לחנך מישהו אחר עליך לחוש איזו חיבה כלפי עצמך או לפחות מעט אמון.
מתוך: "מיקלה שלי" מאת: נטליה גינצבורג
סתם מילים: אתה מבין?!?!?!
– אתה לא תתנהג ככה יותר, אתה מבין?!?!?!?!
– (בקול חלש ורפוי) לא
– אני לא מרשה התנהגות כזאת יותר! אתה מבין?
– (בקול רפה) לא.
איזה חוצפה! איך הוא מדבר אלי ככה? למה הוא לא מקשיב לי??? כך אבא.
באופן אישי 