לפני זמן מה גיליתי עובדה מרתקת. כשדבורי דבש חוזרות לכוורת שלהן הן מעבירות מידע מדוייק באמצעות "ריקוד" הכולל את תנועות כנפיים שלהן ואת כיוון התנועה. כך הן מסמנות לחברותיהן היכן נמצאים הפרחים מהם אספו את הצוף. הדבר המדהים הוא שהמידע אכן מאד מדוייק אבל הדבורים האחרות אינן משתמשות בו. הן הולכות לחפש פרחים בלי קשר למידע שקיבלו.
דיאלוג
בין רופאים לחולים – חינוך לבריאות
אבינועם רכס, יו"ר הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית, מתייחס במאמרו "תנו לרופא שלכם להתנצל" בעיתון הארץ, לסוגיה חשובה ומהותית לרפואה ולמערכת היחסים בין חולה ורופא.
מאמרו זה נכתב בעקבות פרסום דו"ח של Institute of Medicine שהתפרסם בארצות הברית בשנת 1999 המגלה כי יותר אנשים מתים בבתי החולים בארה"ב כתוצאה מטעויות במהלך הטיפול הרפואי מאשר בתאונות דרכים, מסרטן או מאיידס.
בקשה, הוראה או: של מי האחריות
בהמשך ל לשתף פעולה
"אל תשפוך את המים",
"אל תזרוק את הכדור",
"אל תפזר את האוכל" ….
האם אלה בקשות שאני מבקשת מילדי?
תקשורת משחררת במערכות יחסים
מרחב ללימוד תיאורי מקרה
קורס שנתי בהנחיית אורנה שפרון ודני לסרי
מפגשים חודשיים ולימוד אינטרנטי בין לבין
למה תקשורת משחררת?
– הבטחת שתחזור הביתה מוקדם.– נכון, אבל היה לי משהו נורא דחוף לסיים.– למה אנחנו תמיד אחרונים בתור? נראה לי שהמשפחה בכלל לא חשובה לך!– ככה שאת צועקת עלי באמת לא בא לי בכלל לחזור הביתה מוקדם.
תקשורת: בדידות
אבל מה להגיד לו? איך להגיד לו את האהבה העצומה שהיא מרגישה כלפיו? איך להגיד לו את עצמה?
באיזה מילים להשתמש?
היא שמה לב שהיא לא יודעת לדבר איתו. היא שותקת, היא יודעת שצריך להקשיב. היא מנסה להבין אותו, לקבל אותו, אבל בתוך הגוף היא חשה את הגוש שמתחיל לעלות לכוון הגרון, את התחושה הלא נוחה בבטן. היא מרגישה מושפלת ולא יכולה בכלל לראות אותו. אז מתפרץ ממנה כעס. המילים יוצאות מפיה כמו צרור יריות, מהירות, קבועות, פוגעות. "אני לא מוכנה שתדבר אלי ככה". היא דורשת, תובעת, מצווה.
הוא בשלו, כאילו לא אמרה דבר. ממשיך לפנות אליה בטון מזלזל, כאילו העולם שלו: "מה את עושה כזה עניין, אז לא אמרתי תודה, אז מה?! עכשיו תתחילי עוד פעם עם ההצגות שלך?"
והיא נבהלת, כבר מכירה את הטון הזה שלו. הוא מבשר ימים של שתיקות. "את יודעת מה? אם לא מתאים לך איך שאני מדבר אליך, אני לא אדבר אליך בכלל".
בראש שלה היא חוזרת שוב ושוב על המילים שלו, נפגעת כל פעם מחדש. מרגישה איך היא הופכת להיות קטנה קטנה, אולי בת שלוש ודמותו בעיני רוחה גדלה וגדלה. הוא נהיה עצום. היא ממש כועסת עליו, נפגעת מהטון המצווה שלו, לא מבינה איך הוא מדבר ככה. ממי הוא למד לדבר ככה, ממי הוא למד לאיים? אה, זה ברור, זה אבא שלו…
אחר כך, היא מריצה את הסצינה הזאת בעיני רוחה, חוזרת שוב ושוב על המילים שלו במחשבותיה, כועסת בפעם המי יודע כמה על האבא שלו שמגיח לחייהם בזמנו החופשי, כאוות נפשו, ומשאיר את שניהם מבולבלים וכואבים. שוכחת מה היא רוצה, שוכחת את עצמה, את הכוונה האוהבת שנולדה ביחד איתו. היא עסוקה רק בהם. בבן ובאב. היא לא קיימת. הם, הם הם.
ובכלל לא מרגישה איך היא מאבדת את עצמה, איך היא לא נותנת לעצמה מקום, איך היא מאבדת את הקשר לחיים שלה. הם, הם, הם.
בדידות.
מילים: מסע
הנושא הוא אותו נושא. אבל רגע אחד היא מדברת לאט, בשקט, מחפשת את המילה המתאימה, ורגע אחרי זה היא יורה את המילים בצרורות. רגע אחד היא מתכנסת לתוך עצב בבכי עצור וברגע הבא היא כועסת וטון הדיבור שלה נוקשה וצורם.
ברגעי הכעס היא חוזרת ואומרת שוב ושוב בדיוק את אותן המילים, כאילו מדקלמת תפקיד ידוע מראש. שוב ושוב חוזרת בדיוק לאותו המקום.
ברגעי השקט המילים זורמות. היא מגששת, היא מרגישה, היא נזכרת, היא כואבת, היא מבינה. נוסעת הלאה, ממשיכה עם הזרם.
סדנא – תקשורת משחררת
תקשורת משחררת על חי
סדנת התנסות ותרגול בהנחיית דני לסרי ואורנה שפרון
5 מפגשים שבועיים במהלך חודש יולי.
על התקשורת המשחררת
תקשורת משחררת היא תפיסת עולם ואורח חיים. בין היתר היא מציעה מערך כלים מעשיים להתמודדות עם משברי חיים, תהליכי התפתחות, והבשלת חוכמת חיים. מתאימה לעבודה של אדם עם עצמו, למערכות יחסים, ומהווה כלי מסייע בתחומי הטיפול והחינוך. היא הפרי המתגבש של מחשבת הדיאלוג כפי שבאה לידי ביטוי בגישת הפסיכותרפיה הדיאלוגית-אמונית.
עוד על התקשורת המשחררת ניתן לקרוא באתר התקשורת המשחררת:
על הסדנא
זו סדנת התנסות – לימוד חי מתוך המתרחש, מרחב פתוח לתרגול מיומנויות התקשורת המשחררת, והזדמנות להתאמן וללמוד מתוך הקורה כאן ועכשיו ברמה האישית והבין-אישית. הסדנא מבקשת לכונן מרחב של נוכחות חומלת, העושה מקום לכל אחד, ומכבדת כל אחד במקומו. מזמינה לגעת בעדינות, ומגששת אחר מה שהוא חדש באופן רדיקלי.
התיאוריה תלווה את הפרקטיקה של המתרחש בהערות והארות תוך הכרת מושגי מפתח, ושכלול שפת ההתייחסות, הזיהוי וההבנה. דגש על התנסות, הדגמה, ולימוד תיאורי מקרה.
מיועד בעיקר לאנשים שעובדים עם אנשים, ומתאים גם למי שאינם מכירים את התקשורת המשחררת.
מסגרת
חמישה מפגשים שיתקיימו בימי שלישי אחת לשבוע, החל מ-3.7.2012
שעות: 10:00-13:30
המפגשים יתקיימו בגעש בבית הספר "אדם וסביבה".
עלותלחמישה מפגשים 700 ₪. לא ניתן לבוא למפגש ניסיון. ביטול השתתפות לאחר תחילת הסדנא כרוך בתשלום על מפגש נוסף.
לפרטים והרשמה:
דני לסרי: danlasry@gmail.com טל' 0545-818711
אורנה שפרון: shifron@gmail.com טל' 057-5269076
דיאלוג – אידאולוגיה
את הספר עקרון הרצף פגשתי אחרי שנולדה ביתי החמישית. "מה באת לי בסוף החיים?" רציתי לומר לו – לספר. הרי רוב מה שנכתב בו היה מפוזר רסיסים, רסיסים בתוך הרגשותיי תחושותיי מחשבותיי ומעשיי עם ילדי. את עקרון הנשיאה למדתי מאימי שאמרה לי אחרי שנולד בני הבכור: "ילד, צריך שיחזיקו אותו על הידיים". הבנתי בדיוק מה שאמרה מבלי שיהיו לי המושגים והתובנות להסביר את העניין, שבעיניהם של אחרים נראה מופרך. את השינה המשותפת גיליתי בעצמי לאחר ארבעים ושמונה שעות ללא שינה בבית החולים בו נולד בני. משהגעתי הביתה ולא יכולתי להירדם, לקחתי אותו ישן אל מיטתי וסוף סוף הצלחתי לישון. אבל חסרו לי אז כלים פרקטיים כדי ליישם את מה שאמר לי ליבי בחיים ממש. על מנשא לא שמעתי אז, ולא עלה על דעתי להרחיב את המזרון הזוגי כך שיוכל להכיל בנוחיות עוד ילדים. וכשפגשתי את הספר שתיאר בצורה כל כך בהירה וממצה את אמונותי על גידול ילדים, עלתה בי תחושת החמצה שלא פגשתי בו "בזמן הנכון".
באופן אישי 