א.
למה ציצית?
וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת,
וּרְאִיתֶם אֹתוֹ –
וּזְכַרְתֶּם אֶת-כָּל-מִצְוֹת יְהוָה
וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם,
וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם,
אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. (במדבר טו לט)*
זהו השער שמזמין אותי להכנס לעומקה של הפרשה.
להמשיך לקרואזה בכוחות שלך.
נדמה לך שאת חלשה, נדמה לך שאת פסיבית, את מרגישה מאויימת, את מפחדת לעשות צעד, כי הוא חזק וגיבור וחכם, הוא יודע לדבר, יש לו יותר כוח, אולי יש לו נגישות לכסף שלך אין כי את לא מתפרנסת.
אבל זה כן בכוחות שלך.
אבינועם רכס, יו"ר הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית, מתייחס במאמרו "תנו לרופא שלכם להתנצל" בעיתון הארץ, לסוגיה חשובה ומהותית לרפואה ולמערכת היחסים בין חולה ורופא.
מאמרו זה נכתב בעקבות פרסום דו"ח של Institute of Medicine שהתפרסם בארצות הברית בשנת 1999 המגלה כי יותר אנשים מתים בבתי החולים בארה"ב כתוצאה מטעויות במהלך הטיפול הרפואי מאשר בתאונות דרכים, מסרטן או מאיידס.
פרשה מוזרה הפרשה הזאת. לא לגמרי ברור לי מי פה הגיבור ועל מה הסיפור. יש בה כל מיני דמויות שרוצות כל מיני דברים אחת מהשניה, ואיכשהו משהו לא עובד. בלק ובלעם, בלעם ואלוהים, בלעם והאתון. משהו פה לא ברור. נראה שאף אחד מהגיבורים לא מקבל מענה, לא יוצא טוב מהפרשה הזאת. ולסיום גם עם ישראל שהיה לכל אורך הפרשה איזה גיבור משנה, ואפילו הוא יוצא טוב על פי ברכותיו של בלעם, יוצא רע מהפרשה. להמשיך לקרוא
– ומדוע אינך מרים את קדמת הקסדה, להראות את פניך?
האביר לא זע ולא נע; יד ימינו, שנתונה היתה בכפפת-ברזל הדוקה היטב, נאחזה ביתר-שאת בתפוח-האוכף ואילו הזרוע השניה, זו שנשאה את המגן, נראתה כרוטטת בצמרמורת.– אליך אני מדבר, היי אביר! – התעקש קארל הגדול. – איך זה שאינך מראה את פניך למלכך?
הקול בקע ברורות מפתח הקסדה. – כיוון שאינני קיים, מלכי.– כזאת טרם שמעתי! – קרא הקיסר. – עכשיו נמנה עם כוחותינו גם אביר שאינו קיים! בוא הראה לי קצת.
אג'ילולפו נדמה כמהסס עוד, אך ביד מאוששת, אם כי איטית, הרים את קדמת הקסדה. הקסדה היתה ריקה. בתוך השריון הלבן, שנזר קובעו בכל צבעי הקשת, לא היה איש.– ראו, פלא פלאים! הפליט קארל הגדול. – ואיך אתה משרת בצבא אם אינך קיים?
– בעזרת כוח הרצון ובעזרת האמונה בצדקת מטרתינו הקדושה! אמר אג'ילולפו.
מתוך "אבות אבותינו" – האביר שלא היה ולא נברא, מאת: איטלו קאלווינו
.
באופן אישי 