השראה: מלץ

הן בהתבוננות מעמיקה יותר נראה, כי המעבר מאמונה ללא אמונה איננה אלא ניתוק אכזרי של אותו החוט בין האדם והיקום סביב לו, אשר החל להשתזר בימים הקדומים ההם, באותו הרגע המופלא כאשר עמד הפרא הראשון וגמגם את השם המפורש. ונראה כי דווקא החוט הזה, הוא הוא העורק החי, צינור היניקה לכוחות החיות של הנפש. והקשר הזה, בין האדם והבריאה, הוא הוא כנראה אחד התנאים היסודיים המכריעים לחיי האדם.

[…]

דומני שיש מקום לומר כי שני גזעי אדם קימים בעולם, השונים איש מרעהו ביסוד נפשם: הגזע המאמין והבלתי מאמין.

(דוד מלץ, מתוך "מסביב לעיקר" – לדמותינו הרוחנית)

השראה: אתי הילסום 3

אני קוראת את "השמים שבתוכי", על רקע יופיה של פריז ושכיות החמדה שהעיר מלאה בהן ואוצרות הרוח האנושית שמתקבצים אליה במחזוריות קבועה ואין סופית, ומרגישה את החיים הכפולים. את המעטה הדק שתחתיו מסתתרת אפלת ליבו של האדם.

"אלוהים, אני מביטה בעולמך בעינים פקוחות ואינני בורחת מהמציאות ואיני מחפשת לי מקלט בחלומות נעימים – אני סבורה שגם לצד המציאות האכזרית ביותר יש מקום לחלומות, – ואני ממשיכה להלל את הבריאה – למרות הכל!"

השראה – זקוביץ

אלוהים חדל משלוח את מלאכיו להציל את מקדשיו. קידוש השם וביטוח מצידו, אינו אלא אחיזת עיניים.

ממילא בני האדם נעשו ספקנים גדולים והם מבקשים לבאר כל נס על דרך התבונה והמדע.
אמונתם באסונות לעומת זאת, איתנה.

מתוך: הספר הקטן על טבע המלאכים, מאת יאיר זקוביץ

השראה: אתי הילסום 1

אני קוראת את יומניה של אתי הילסום ביום הזכרון לשואה על אדמת אירופה. כאן זה קרה. אמנם אני לא בהולנד, אני בפריז. אבל גם כאן זה קרה.