הזמנה למפגש: תנועה, קריאה, כתיבה

 

בואו לסדנת יום שבה נתַרגל תנועה (בהשראת פלדנקרייז), קריאה (בטקסט ספרותי) וכתיבה (תנועת המלים על הדף).
במהלך היום נשים לב לקשר בין מלים וגוף, בין תנועה והרפיה, קריאה וכתיבה, ומתוך כך נייצר לנו כלים חדשים להקשבה פנימה והחוצה ולטיפול בעצמנו ובזולת.
מתי: 20 באוקטובר 2019 (ערב חג שני), בין השעות 9:00-15:00.
איפה: בכליל.
כמה: 300 ₪ לכל הסדנה, כולל כיבוד וארוחת צהריים צמחונית.
מספר המשתתפים המרבי: עשרה.
מי אנחנו: אורנה שפרון (מלווה אנשים, נשים, זוגות ומשפחות בתקופות משבר ושינוי) וגלית ראב"ד (סופרת ילדים, מלווה בתהליכי כתיבה, קוראת, כותבת)

להרשמה ולפרטים נוספים: גלית: 054-5371474, אורנה: 053-5269076

אפשר להאמין לרופאים?

אבינעם רכס הוא פרופ' בדימוס לנוירולוגיה ב"הדסה" ויו"ר בית הדין של ההסתדרות הרפואית בישראל. במאמרו בהארץ האם רופאים מתנגדי חיסונים זכאים לחופש ביטוי? הוא שואל האם יש לפגוע בזכות לחופש ביטוי כדי להגן על הציבור מפני שוחרי רעתו – הרופאים שמתנגדים לתכנית החיסונים הרשמית ובנוסף לכל הם גם הומיאופטים. אבוי! עד כדי כך מסוכנת מגפת "החצבת האלימה" המשתוללת בארץ שיש להגביל בשלה את חופש הביטוי של אזרחים ואת זכויות החולה של הילדים.

להמשיך לקרוא

השראה: ערכים

"מתוך דאגה לחינוך ילדים, אני חושבת שצריך ללמד ילדים את הסגולות הנעלות ולא הקטנות: לא חסכנות, אלא נדיבות ואדישות לכסף; לא זהירות, אלא אומץ ובוז לסכנה; לא ערמומיות, אלא כנות ואהבה לאמת; לא נימוס אלא אהבה לשכן ואלטרואיזם; לא תשוקה להצלחה אלא רצון להיות ולדעת…
חינוך הוא מערכת יחסים מסויימת שאנחנו מכוננים ביננו לבין ילדינו, אקלים שבו רגשות, אינסטינקטים ומחשבות יכולים לשגשג. אני מאמינה שאקלים ששנשלט על ידי כבוד לסגולות הקטנות מוביל בדרך לא הגיונית לציניות ולפחד מחיים. כשלעצמן, לסגולות הקטנות אין שום קשר לציניות ולפחד מחיים, אבל כשפועלים על פיהן ללא הסגולות הנעלות הן מייצרות  אווירה שמובילה להשלכות הללו. לא שהסגולות הקטנות כשלעצמן ראויות לבוז, אלא שהערך שלהן הוא משלים ולא עיקרי. הן לא יכולות לעמוד בפני עצמן ללא האחרות. הן עצמן מספקות אך תרומה מועטה לטבע האנושי."

מתוך: Little Virtues מאת נטליה גינצבורג

בקשה: חיבוק, חלק שלישי

בהמשך ל בקשה: חיבוק, חלק ראשון

בקשה: חיבוק, חלק שני

ג.
מה שלומך? מה היה השבוע? השבוע זה סיפור מעניין. חזרתי הביתה מאד רגועה. מלאה באהבה. היתה לי הרגשה שאני יכולה להחזיק מערכת יחסים. ואני לא מבינה בדיוק מה קרה, אבל הוא פתאום התחיל ליזום מגע גופני. לחבק, לשבת קרוב וללטף אותי. ומה היה הכי מוזר בזה, שפתאום התחלתי לחשוד בו, שאולי הוא מסתיר ממני משהו, כמו הסיפור הזה על הבן זוג שמביא פרחים כדי להסתיר את הבגידה שלו.

להמשיך לקרוא

בקשה: חיבוק, חלק שני

בהמשך לבקשה: חיבוק, חלק ראשון

ב.
בפגישה הבאה היא מספרת שדווקא יותר טוב ביניהם. אבל היה אירוע אחד שהיא אפילו מתביישת לספר עליו. היא שוב בקשה חיבוק, שוב הוא סירב והיא התפוצצה. אבל ממש. פשוט לא יכולתי לעצור בעצמי היא אומרת. הרגשתי את כל הגוף שלי רועד, אמנם לא התחננתי לפניו כמו פעם אבל התחלתי להסתובב בבית בעצבנות, המשכתי לעשות כל מה שהייתי צריכה לעשות, אבל אני בטוחה שהוא שמע טוב מאד כמה אני כועסת. רק מהרעש שעשיתי בזמן שטיפת הכלים וסידור השולחן אחרי ארוחת הערב. איך זה יכול להיות שאני כבר יודעת שאני רק מבקשת ומותר לו להסכים או לא, ואני ככה מתנהגת. אני מפחדת שהוא יעזוב אותי, שכבר לא יהיה לו כוח בשבילי.

להמשיך לקרוא

בקשה: חיבוק, חלק ראשון

א.
היא מבקשת חיבוק. הוא לא רוצה להתחבק. היא מפצירה בו עד שנעתר אבל אז מרגישה את הטעם החמצמץ הזה שהיא כבר מכירה, הוא עושה לה טובה. היא מרפה לרגע בין זרועותיו ומיד מרגישה את הנוקשות של גופו שרוצה להשתחרר מהעול הזה.

מה לעשות היא שואלת? זה הוא? זה אני? זה אני שלא יודעת לתחזק זוגיות? אני כל כך רוצה שהוא ירצה בי, ירצה אותי, יתגעגע אלי, כמו שאני רוצה אותו.

להמשיך לקרוא

מחשבות על חינוך ביתי – unschooling

יש משהו מאד מבלבל במושג unschooling. הוא בעצם אומר מה לא – לא בית ספר (בעברית זה אפילו עוד יותר מבלבל).
אבל בעצם מה לא?
בבית ספר קורים כל כך הרבה דברים. מה מהם זה לא בית ספר?

להמשיך לקרוא

מכתב: ממתח לרגיעה

שלום אורנה,

קרה לי משהו נורא לפני שבועיים.

בהתחלה ניסיתי לשכנע את עצמי שזה לא כל כך נורא אבל אני לא מצליחה להרגע. אני הולכת לישון וחושבת על זה וקמה בבוקר וחושבת על זה ומיניקה אותה וחושבת על זה.

קשה לי לשתף אותך. אני חוששת ממה שתחשבי עלי אחרי שאספר מה שקרה. אבל יותר קשה לי לשמור את זה לעצמי אז אני לוקחת אויר ו….

להמשיך לקרוא

פרשת שמיני – דין וחסד

אמנם היום הוא הזמן לקרוא את פרשת תזריע-מצורע, אבל אלה פרשות קשות בשבילי. אפשר אולי ללמוד מהן ולהבין וכו' אבל בפרשה הקודמת יש משהו שיותר מדבר אלי. וחירות זו שאני לקוחת לעצמי מתקשרת לדברים שאומר בהמשך.

אחרי שבעת הימים שבהם מקדש אהרון את בניו לתפקידי הכהונה, מתחילה פרשת "שמיני". ביום השמיני מתחילה "ההצגה" הגדולה – טקס הקרבת הקורבן באוהל מועד, טקס גדול ורב רושם בהשתתפותו הפעילה של אלוהים בכבודו ובעצמו – וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה וַתֹּאכַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֶת-הָעֹלָה וְאֶת-הַחֲלָבִים וַיַּרְא כָּל-הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם. (ויקרא ט' כד').

להמשיך לקרוא

השראה: דאגה

כמה שאני מודאגת, אמרה בליבה קלמנטין, נשענת על אדן החלון. הגן השתזף בשמש.

אינני יודעת היכן נואל, ז'ואל וסיטרואן. בשעה זו אולי נפלו לתןך הבאר או אכלו פירות מורעלים, או חטפו חץ בעין אם איזה ילד משחק ברובה חיצים, נדבקו בשחפת אם איזה חידק של קוך נעמד בדרכם, או איבדו את הכרתם מכיוון ששאפו את ניחוחם של פרחים בשומים מדי, או נעקצו בידי עקרב, שהביא עימו סבו של אחד מילדי הכפר, חוקר טבע מהולל ששב לא מכבר ממדינת העקרבים, הידרדרו מעץ, או השתעשעו במים וטבעו, רצו מהר מידי ושברו רגל, ירדו בצוק ומעדו וריסקו את מיפרקתם, נשרטו בחוט תיל ישן ולקו בצפדת:

להמשיך לקרוא