יומן הורות

פעם, כשאנשים חיו בשבט או בחברות מסורתיות, הם למדו את רב הדברים שהיו זקוקים להם בחיים באותה הדרך.

  •  שהיה בחברת "יודעים" – יודעים ללכת, יודעים לדבר, יודעות להיניק, יודעים לבשל, יודעים ללקט, יודעים לצוד, יודעים לנפח זכוכית, יודעים לצייר, יודעים לבנות בית…
  •  התבוננות ב"יודעים" – באנשים הולכים, מדברים, באמהות מיניקות, נושאות את התינוק, במגדלי אוכל, או אלה שתרים אחריו, בבעלי מקצוע, באנשים שמחים, כועסים, עצובים, נרגשים, ברגעי הצלחה, ברגעי כשלון…
  •  חיקוי – חיקוי חיקוי חיקוי, גם כשהוא נעשה "בכאילו" וגם כשהוא כבר נעשה "על אמת", חיקוי של דיבור, של תנועה, של ג'סטות, של פעולות, של מעשים…
  •  עזרה – עזרה להורים, בבישול, בטיפול בילדים, בניקוי הבית, עזרה לבעל מקצוע בתור נער שוליה…

 

להמשיך לקרוא

בין רופאים לחולים – חינוך לבריאות

אבינועם רכס, יו"ר הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית, מתייחס במאמרו "תנו לרופא שלכם להתנצל"  בעיתון הארץ, לסוגיה חשובה ומהותית לרפואה ולמערכת היחסים בין חולה ורופא.

מאמרו זה נכתב בעקבות פרסום דו"ח של Institute of Medicine שהתפרסם בארצות הברית בשנת 1999 המגלה כי יותר אנשים מתים בבתי החולים בארה"ב כתוצאה מטעויות במהלך הטיפול הרפואי מאשר בתאונות דרכים, מסרטן או מאיידס.

להמשיך לקרוא

מה לומדים – חנה באר

(בעקבות מפגש המשך חודשי לקורס תקשורת משחררת)
היום, בעודי עושה ספונג'ה, צצו במוחי שני הגיגים בנושא אמפטיה.
  • הבנתי שגם אמפטיה מסייעת בפירוק מחשבות. החייל שהיה אצל אורנה בא אליה כי הרגיש כשלון/לא שווה והיא התייחסה אליו באמפטיה. שאלה אותו שאלות על המחשבות שלו ובכל פעם שענה, משהו מהמחשבה הראשונה, המפלצתית, התפרק קצת. לפי נימת קולו, בסוף הפגישה הוא יצא כשהוא חש הקלה. ההר הוליד עכבר (אולי קצת מגודל אבל בכ"ז לא הר..)
  •  הבנתי שאמפטיה מעלה את ערכו של זה המקבל אותה. זוהי לא טפיחה מלאכותית על השכם, אלא השבת ערכו של האדם בעיני עצמו. יונתן שאל, אם במקרה של החייל לא כדאי היה לתת לו כמה מילות חיזוק. הבנתי שהאמפטיה שקיבל הייתה החיזוק המהותי לו הוא נזקק. המסר שעבר אליו היה – אתה בסדר, כל מה שאתה מרגיש הוא בסדר. כשאדם מרגיש חסר ערך ומקבל מסר מקבל שהוא ורגשותיו – בעלי ערך, הוא מתחזק מבפנים..
ועוד שיתופון בנושא הפרדה, שעלה אתמול במפגש –
זה זמן רב אני כועסת על כך שהגינה שלנו נראית זוועה וממש לא כיף לצאת אליה. אני כועסת על עצמי שאני לא מוצאת זמן לכך ובעיקר גיליתי שאני מצפה מבן זוגי, שיקח אחריות על העניין. וכשזה לא קורה (כי זה ממש לא בראש מעייניו…) אני מתעצבנת..
הייתה לי מין מחשבה כזאת, שהוא צריך….
כשהבנתי שהצורך שלי, בגינה נעימה, בכלללללללללל לא קשור אליו ונזכרתי שצורך תמיד אפשר למלא ביותר מדרך אחת, מיד התקשרתי ליוני הגנן.. וזהו! ביום חמישי – נקיון ואח"כ תכנון נכון שיבטיח תחזוקה פשוטה.
וואו! איזו הקלה! כמה מתח מיותר השתחרר ופינה המון מקום.
הפרדה – זה שם המשחק.

מה לומדים – נגה שפרון

בתחילת התהליך האישי שלי, הקדשתי הרבה זמן בהסתכלות פנימה על הרגשות שלי ועל הצרכים שלי. במהלך הזמן למדתי להכיר את עצמי יותר טוב, חשפתי בפני עצמי דפוסים בהם אני פועלת ובעקבות כך גם הזהות שלי נעשתה ברורה לי יותר.

 בעקבות הקורס שנתן מסגרת שבועית בה עוסקים בשפה החדשה שאנחנו לומדים, השפה נטמעה בי יותר ויותר והגעתי לנקודות שבהם אני לא רק מזהה את הצורך, אני גם לוקחת עליו אחריות. לעיתים זה אומר לבקש ולקבל, לעיתים זה אומר לבקש ולשמוע לא – ולבקש שוב, בדרך אחרת, משהו אחר, ממישהו אחר, לעיתים זה אומר לבקש מעצמי.
אבל ההפתעה הכי גדולה קרתה עוד לפני שהספקתי לבקש. זיהיתי אצלי צורך: הכרה במאמצים שאני משקיעה. ביני לביני זה נאמר על דרך השלילה – "הייתי רוצה שיבחינו במאמצים שלי" – ועוד לפני שהספקתי להרגיש מה שמרגישים כשצורך לא מתמלא – שמתי לב שאני כן מכירה במאמצים שלי. כלומר אני ממלאת לי את הצורך. מבחינתי זה ממש אחרית הימים.

מה לומדים – אורית אוקו-ערוסי

קורס תקשורת משחררת עם אורנה שפרון הסתיים.
אז מה היה לנו שם?
היה לימוד ותרגול "הפרדה" – ביני לבין הזולת.
היה לימוד "זיהוי רגשות וצרכים" – אצלי ואצל הזולת.
היה לימוד "קשבה" – אבל באמת איך להקשיב למי שמולנו, הקשבה אמפאטית.
היתה קבוצה כיפית,
היו צחוקים,
היה כיבוד טעים,
היו כלים מעשיים טובים לתקשורת בין אנשים – תכלעס.
היתה מנחה מעולה שיודעת להוביל כל אחד ואחד, להחזיר את הטועים למסלול בצורה עדינה ונעימה, להאיר פינות חשוכות, ולהנחות קבוצה למקום אליו רצתה שנגיע.
אני פגשתי בתקשורת משחררת עוד לפני הקורס הזה, ועם זאת, הפגישות השבועיות האלה הוסיפו, חידדו ועזרו לי להרגיש יותר נינוחה בתוך התקשורת הזאת מול אנשים, ופחות ליפול לתוך האוטומטים הישנים והמוכרים.

מה לומדים – ליאור שלמה

שלום שמי ליאור שלמה ואני סטודנט במכללת תל חי. עברתי את הקורס "תקשורת משחררת" של אורנה אשר הסתיים בימים אלה. בפגישתי הראשונה עם אורנה הבנתי שיש בה את היכולת לראות ולהקשיב לצדדים עמוקים שבי, ללא ביקורת.במהלך הקורס למדנו את המודל של מרשל רוזנברג – פסיכולוג מהאסכולה ההומניסטית, ואיך ליישמו בחיים שלנו.
רכשתי הרבה תובנות מהקורס, בניהן:
הרגשות הם כלי להבין דברים יותר עמוקים בתוכינו (צרכים), לקחת אחריות על החיים שלי ולהבין שהצד השני לא אשם או הגורם למה שאני מרגיש,בגרות אישית – כיצד להתייחס לבעיות הנוצרות בקשרים הבין אישיים שלי, ועוד הרבה.

האווירה בקורס מאוד נחמדה ואינטימית, אורנה משרה רוגע, כבוד, והקשבה המאפשרים פתיחות לדון בבעיות האישיות שלנו וכיצד לפתור אותן.

נהניתי מאוד ואני ממליץ למי שמעוניין לשפר או לגעת ביחסים הבין אישיים שלו והיחסים עם העולם.

מה לומדים – יהונתן ברץ

הקורס הווה עבורי נקודת מפנה. בזכות הקורס הבנתי כמה אנו עסוקים במתן תשובות ופתרונות וכמה אנו שוכחים שבני אדם זקוקים לאמפתיה אמיתית. כזו שאינה דורשת מתן עצות, כזו שאינה מנסה לנחם, אלא פשוט להיות שם בשביל האחר, להבין אותו
הקורס אפשר לי להבין כמה קשה לי לבקש. בסופו של דבר השינוי טמון בבקשה אך כשלא מבקשים אין לצפות לשינוי.
באמצעות הבקשה אנו מיידעים את הסביבה שלנו, את אלה שקרובים לנו, מהו הצורך שיש לנו. מבלי שנבקש, איפוא, אין לנו את הזכות לצפות,לא נוכל להגיע לשינוי לו אנו זקוקים.
אין ספק כי הקבוצה שבמסגרתה התרחשה הסדנא תרמה לא פחות לתהליך ההתפתחותי אותו עברתי. אנשים מיוחדים שכל אחד, באמצעות תובנותיו והבנתו הצליח לאפשר אינטימיות ופתיחות בתוך הקבוצה. את בעצמך, אורנה, הצלחת ליצור אווירה מקבלת ותומכת, ללא שיפוטיות וללא ביקורתיות, שבאמצעותה היה קל לפתוח מקרים ואירועים מחיי היומיום, לפתוח את עצמינו ולשתף
רק כך אפשר להתקדם ולהתפתח ואני מרגיש שהצלחתי בצורה ניכרת.

יהונתן ברץ- סטודנט במכללת תל חי

למה תקשורת משחררת?

–         הבטחת שתחזור הביתה מוקדם.
–         נכון, אבל היה לי משהו נורא דחוף לסיים.
–         למה אנחנו תמיד אחרונים בתור? נראה לי שהמשפחה בכלל לא חשובה לך!
–         ככה שאת צועקת עלי באמת לא בא לי בכלל לחזור הביתה מוקדם.

אחות חדשה


לאיתי נולדה אחות. זה קרה כבר לפני שנה וחצי. אבל אמא של איתי מרגישה שמשהו לא טוב קורה בינה לבין איתי, ונדמה לה שזה קשור ללידה של האחות.

–         מה את חושבת שעובר על איתי?
–         אני חושבת שהוא מקנא. מאז שהתינוקת נולדה אין לי כבר זמן רק עם איתי.
–         למה הוא מקנא? מה את חושבת שחסר לו?
–         אולי אהבה?
–         את יודעת, אני לא חושבת שהסיבה לקנאה היא מחסור באהבה. איתי הוא ילד אהוב, ויש לו אמא מסורה ביותר. אני עדה למאמצים הגדולים שאת עושה למען איתי, חושבת עליו, משקיעה את הזמן שלך, דואגת לו, משתדלת ככל יכולתך ליצור סביבה טובה ומעשירה בשבילו. נראה לך שלאיתי חסרה אהבה?
–         אני לא יודעת, אני מרגישה שאני אוהבת אותו אבל אולי הוא לא מרגיש את זה? אולי אני יותר כועסת, אולי פחות סבלנית. לפני שהתינוקת נולדה הוא היה כל עולמי, ועכשיו הוא צריך להתחלק בי עם תינוקת קטנה ומעצבנת. היא כל הזמן מפריעה לו לשחק, הורסת לו את הבניות שלו…
–         אני חושבת שהרבה פעמים הרגשת קנאה בעצם נובעת מתחושה של איום, איום על המקום שלנו. אולי איתי מפחד שהמקום שלו במשפחה נמצא בסכנה. או במילים אחרות – הוא איבד את הבטחון שלו באהבה שלך, לא את האהבה שלך.
–         יכול להיות…
–         אז בואי נשאר רגע עם המלה "בטחון". כשאיתי ירגיש בטחון במקום שלו הוא ירגיש בטוח בעצמו והוא גם ירגיש בטוח באהבה שלך כלפיו. הרי את באמת אוהבת אותו כל-כך. אז מה יכול לעזור לו להרגיש בטוח לפי דעתך?
–         … אני באמת לא יודעת. איך אני יכולה לדעת דבר כזה?
–         בעצם מה שאנחנו עושות כן זה לשער השערות. אנחנו לא יכולות לדעת בוודאות מה איתי מרגיש ולמה הוא זקוק, אבל אנחנו כן יכולות לנסות להבין את זה. עולה לך משהו בקשר לאיתי?
–         … … לא, אין לי שום רעיון.
–         אז בואי ננסה מכיוון אחר. לפעמים כדי להבין מה עובר על מישהו אחר אנחנו יכולים להסתכל על עצמינו ולראות איך זה קורה אצלינו. סביר להניח שיש הרבה מאד דמיון בין אנשים ולכן יש סיכוי שמה שקורה אצלינו קורה גם אצל האחר. אז מה יכול לעזור לך להרגיש יותר בטחון? או מה יכול לעזור לך להרגיש בטחון, נניח בקשר הזוגי שלך?
–         אם ארגיש אהובה אוכל להרגיש יותר בטוחה.
–         אז כדי להרגיש יותר בטוחה את תלויה באהבה, או בגילויי האהבה של בן הזוג שלך?
–         כן, אם הוא יאהב אותי ויַראה את זה אני אוכל להיות בטוחה.
–         יכול להיות שיש עם זה בעיה. כי בעצם את תלויה במשהו חיצוני לך כדי להרגיש בטוחה במקום שלך ונאהבת.
–         נכון, ברור, זה יכול להיות אחרת?
–         אולי כן, אולי אם תאהבי את עצמך, תסמכי על עצמך ותדעי שיש לך כלים להתמודד עם כל מיני אתגרים בחיים לא תהי תלויה באהבה של מישהו אחר, גם לא באהבה של בן-זוגך?
–         אממממ, זה מעניין, אז את אומרת שאני יכולה להרגיש טוב גם בלי קשר לאהבה של בן הזוג שלי?
–         יכול להיות שכן… מה את יכולה ללמוד מזה על איתי?
–         אז אולי מה שיכול לעזור לאיתי זה בכלל לא עוד אהבה ועוד פינוק, אלא דווקא משהו הפוך – אולי יותר הרגשה שאני סומכת עליו שהוא יכול להתמודד עם האתגר הזה של התינוקת.
–         כן, אולי כך הוא יכול ללמוד לסמוך על הכוחות שלו, ואז אולי גם להיות פחות תלוי במצבי הרוח שלך, או בזמן הפנוי שלך…
–         אבל הוא נורא קטן, איך הוא יכול להרגיש בטוח כשאני עוזבת אותו לטובת אחותו הקטנה?
–         הנה את מגלה שאת לא סומכת עליו שהוא יכול להתמודד עם המציאות החדשה. זה המסר שאת מעבירה לו בכל פעם שאת מרחמת עליו. וכך הוא מקבל את זה. הוא חושב שאין לו כוחות להתמודד עם המציאות החדשה. אבל, את יודעת, אפשר לחשוב על זה באופן הפוך: את לא עוזבת אותו לטובת התינוקת, את מפנה לו מקום להביא לידי ביטוי את היכולות החדשות שלו בתור ילד גדול.
–         זה דיי הפוך ממה שאני מרגישה. אני כל הזמן חושבת שהוא רוצה לחזור להיות התינוק שלי ומרגישה לא בסדר שאני לא יכולה לאפשר לו את זה, ובעצם אולי מה שיכול לעזור לו זה דוקא להרגיש שהוא כבר יותר גדול ויותר יכול.
–         אולי. צריך לזכור שזה כוון ההתפתחות שלו. יותר יכולת, יותר עצמאות… אני מזכירה גם שאי אפשר לדעת בוודאות מה הוא מרגיש ומה יהיה נכון, אבל נראה לי ששווה לנסות. שווה לנסות דוקא לעודד אותו לעצמאות ולתחושה שהוא יכול. נסי אולי לחשוב בינך לבינך מה יכול לעזור לאיתי להרגיש יותר עצמאי, יותר בעל יכולת.
–         זה נשמע לי כיוון ממש מעניין. זה כל כך הפוך ממה שחיפשתי. אני ממש צריכה לשנות כיוון בחשיבה שלי על איתי…  אספר לך מה קורה עם זה…