בהמשך ל בקשה: חיבוק, חלק ראשון
ג.
מה שלומך? מה היה השבוע? השבוע זה סיפור מעניין. חזרתי הביתה מאד רגועה. מלאה באהבה. היתה לי הרגשה שאני יכולה להחזיק מערכת יחסים. ואני לא מבינה בדיוק מה קרה, אבל הוא פתאום התחיל ליזום מגע גופני. לחבק, לשבת קרוב וללטף אותי. ומה היה הכי מוזר בזה, שפתאום התחלתי לחשוד בו, שאולי הוא מסתיר ממני משהו, כמו הסיפור הזה על הבן זוג שמביא פרחים כדי להסתיר את הבגידה שלו.
בהמשך לבקשה: חיבוק, חלק ראשון
ב.
בפגישה הבאה היא מספרת שדווקא יותר טוב ביניהם. אבל היה אירוע אחד שהיא אפילו מתביישת לספר עליו. היא שוב בקשה חיבוק, שוב הוא סירב והיא התפוצצה. אבל ממש. פשוט לא יכולתי לעצור בעצמי היא אומרת. הרגשתי את כל הגוף שלי רועד, אמנם לא התחננתי לפניו כמו פעם אבל התחלתי להסתובב בבית בעצבנות, המשכתי לעשות כל מה שהייתי צריכה לעשות, אבל אני בטוחה שהוא שמע טוב מאד כמה אני כועסת. רק מהרעש שעשיתי בזמן שטיפת הכלים וסידור השולחן אחרי ארוחת הערב. איך זה יכול להיות שאני כבר יודעת שאני רק מבקשת ומותר לו להסכים או לא, ואני ככה מתנהגת. אני מפחדת שהוא יעזוב אותי, שכבר לא יהיה לו כוח בשבילי.
א.
היא מבקשת חיבוק. הוא לא רוצה להתחבק. היא מפצירה בו עד שנעתר אבל אז מרגישה את הטעם החמצמץ הזה שהיא כבר מכירה, הוא עושה לה טובה. היא מרפה לרגע בין זרועותיו ומיד מרגישה את הנוקשות של גופו שרוצה להשתחרר מהעול הזה.
מה לעשות היא שואלת? זה הוא? זה אני? זה אני שלא יודעת לתחזק זוגיות? אני כל כך רוצה שהוא ירצה בי, ירצה אותי, יתגעגע אלי, כמו שאני רוצה אותו.
ככה אנחנו רגילים לחשוב. אם אני פה אז שיצא לי מזה משהו ואם לא יוצא, אני לא אהיה פה.
אנחנו רגילים לעשות רשימות של בעד ונגד, של יתרונות וחסרונות, של רווח והפסד. לשקול את הכל על מאזני הכדאיות ולהחליט.
אבל בחיים זה קורה אחרת –
בזוגיות למשל.
לפני זמן מה גיליתי עובדה מרתקת. כשדבורי דבש חוזרות לכוורת שלהן הן מעבירות מידע מדוייק באמצעות "ריקוד" הכולל את תנועות כנפיים שלהן ואת כיוון התנועה. כך הן מסמנות לחברותיהן היכן נמצאים הפרחים מהם אספו את הצוף. הדבר המדהים הוא שהמידע אכן מאד מדוייק אבל הדבורים האחרות אינן משתמשות בו. הן הולכות לחפש פרחים בלי קשר למידע שקיבלו.
בהמשך ל –
חלק א – לחלוק בזוגיות: דברי על עצמך
חלק ב – לחלוק בזוגיות: הערכה עצמית
חלק ג – לחלוק בזוגיות: בקשה
– הכל כאן נראה לי נורא תיאורטי.
– נכון. אני מציעה לך רעיונות חדשים, דרכי פעולה חדשות. אלה לא ההרגלים שלך. ברור שבשיחה אחת הרגלים של שנים רבות לא ישתנו. אבל אפשר להתחיל לחשוב על הדברים ולראות אוותם אחרת.
– אוקי, ומה אני אמורה לעשות כשהוא מתחיל להתקיף אותי שאני ככה וככה וככה. באותם רגעים בא לי פשוט לקחת את הדברים שלי ולעוף משם…
– את יכולה להתחיל בהקשבה. קודם כל להקשיב לו, בלי להתגונן או להצטדק, בלי להאשים אותו בחזרה. להקשיב בשקט ולנסות להבין מה הוא אומר לך.
– מה זאת אומרת מה הוא אומר לי, הוא אומר שאני מפונקת וילדותית.
– אני לא חושבת שזה מה שהוא אומר. הוא אומר משהו אחר אבל לא יודע בדיוק איך להגיד את זה. אולי הוא אומר שהוא לא יכול לעזור לך, שהוא נורא רוצה אבל לא באמת יכול… אולי הוא אומר שאין לו סבלנות לשמוע את הסיפורים שלך… אולי הוא דואג שאם את ככה בזמן הלימודים מה יהיה כשתצטרכי לעבוד באמת… להמשיך לקרוא
חלק א – לחלוק בזוגיות: דברי על עצמך חלק ב – לחלוק בזוגיות: הערכה עצמית
– בסדר, אבל זה לא קשור לזוגיות. – זה מאד קשור לזוגיות. כי אם את מצפה לקבל הערכה בתוך הזוגיות ואת לא מעריכה את עצמך, כמעט לא משנה מה בן-הזוג שלך יגיד. את תמשיכי להרגיש חסרת ערך. תמשיכי לצפות להערכה ממנו, תמשיכי להתאכזב… וזה מעגל שממשיך וממשיך. – טוב, ונניח שאני מעריכה את עצמי, אז מה, אני לא אמורה לספר לו מה שעבר עלי? – קודם כל, יש סיכוי גדול שאם תדברי על עצמך, על מה שאת מרגישה על מה שאת צריכה, הוא יגיב אחרת. אבל גם אם לא – את יכולה לבקש. לבקש ממנו את ההקשבה שלו. – מה זאת אומרת? – את יכולה לבקש ממנו רק להקשיב. אבל, כדי לבקש ממנו את צריכה להבין עם עצמך מה בדיוק את רוצה. את צריכה להיות
מדוייקת עם עצמך.
בהמשך ל –
חלק א – לחלוק בזוגיות: דברי על עצמך
– כן, אבל הוא מיד רוצה לעזור לי לפתור את הבעיה ואז הוא גם כועס שאני כל הזמן צריכה עזרה.
– ואת?
– אני בכלל לא רוצה את העזרה שלו אני רק צריכה שיקשיב לי ושיחבק אותי… ושיגיד לי שהוא לפחות אוהב אותי בכל העולם הזה…
– אז יש פה איזה קצר בתקשורת, לא? את צריכה הקשבה והוא נותן עזרה. את רוצה להרגיש אהובה והוא מנסה לסדר לך את העניינים.
– כן, העניין הזה של להרגיש אהובה הוא חשוב, כי הוא כל כך ביקורתי וכל פעם שאני מספרת לו על איזה קושי שלי אני מרגישה את כל הביקורת שלו על איך שאני מתנהגת, על מה שאני עושה ועל ההחלטות שלי… על מה לא….
– ואז את לא מרגישה אהובה?
– כן, אני מרגישה מטומטמת, חסרת אונים, כמו ילדה קטנה…
(חלק ראשון)
היא חזרה הביתה מיום ארוך וקשה. בזמן הלימודים חיכתה לרגע שתפגוש אותו כדי לחלוק איתו את מאורעות היום. הוא כבר היה בבית כשחזרה והיא לא הצליחה לעצור את הדמעות. מיד התחילה לספר מה שקרה. היא סיפרה וסיפרה וסיפרה והוא הציע לה הצעות: היית צריכה לעשות ככה…. אם היית אומרת ככה… כשאני הייתי בסיטואציה כזאת זה מה שנהגתי לעשות…
– אני לא מוכן לזה יותר.
– למה אתה מתכוון בדיוק? המשפט הזה לא ברור. מה המשמעות של "לא מוכן לזה יותר".
– את מתממת. מה לא ברור. אני לא מוכן שדבר כזה יקרה שוב.
– אני עדין לא מבינה מה זה אומר. כי זה הרי כבר קרה כל כך הרבה פעמים וכל כך הרבה פעמים נאמר המשפט "אני לא מוכן לזה יותר". אז מה זה אומר?
באופן אישי 