חופש לבחור

לפני כשלושים שנה קראתי בידיעות אחרונות כתבה של יהודה אטלס שפגש משפחה שעושה באנגליה חינוך ביתי. היום קשה לי להאמין שהרעיון הזה היה כל כך מפתיע בשבילי. איך לא עלה בדעתי שילדים לא צריכים ללכת לבית ספר? איך זה לא עלה בדעתי שיש כאן אפשרות בחירה.

לפני כעשרים ושש שנים, לאחר לידת ביתי החמישית, שאלה אותי חברה למה אני נותנת לה חיסונים. באמת למה? שאלתי את עצמי. לפני כן לא עלה בדעתי לשאול את השאלה הזאת. לא עלה בדעתי שזה נתון לבחירתי. 

לפני כך וכך שנים, איני זוכרת כמה, פגשתי את מי שלימים הפכה להיות חברה קרובה. היא היתה מיילדת בית. כשדיברנו על הלידות שילדתי בבית חולים היא שאלה: למה הרשית להם לחתוך מיד את חבל הטבור… לקחת ממך את התינוק אחרי הלידה… לרחוץ אותו…. התינוק הוא שלך, היא אמרה לי, ואני… זאת היתה הפעם הראשונה שזה עלה בדעתי.

לפני שנים נודע לי שאפשר לתת לגוף להפיל לבד עובר שהפסיק להתפתח בשלבי ההיריון הראשונים. מעולם לא חשבתי לקחת אחריות גם על זה.

התרגלתי שיש עניינים בהם אני מחליטה. אבל בנושאים הרי גורל יש מי שמחליט בשבילי. בוודאי שאנשי מקצוע הרפואה הרבה יותר מוכשרים ממני לקבל החלטות על על הבריאות שלי ובוודאי ובוודאי שעל בריאות ילדי.

כשנולד בני הבכור, השירות שנתנה קופת חולים לקיבוצים באיזור – ביקור שגרתי של רופאת ילדים בקיבוץ, שבו היא רואה את כל התינוקות ובודקת שהכל בסדר –  פסק. היתה התקוממות של אמהות שילדו לא מכבר את ילדם השני והשלישי והרביעי, שהיו רגילות לסמוך על רופאת הילדים. איך נדע שהכל איתו בסדר, הן אמרו, ואני, אמא צעירה, זוכרת שחשבתי לעצמי – הוא נראה לי ממש בסדר התינוק המתוק שלי. ובתוכי עלה חשש שמא תחת החזות הבריאה ומלאת החיות שלו מסתתר איזה פגם איום או אסון הממשמש ובא.

הנה השורשים של אי היכולת לבחור, של חוסר היכולת לדעת אפילו שאפשר לבחור. את לא יודעת. זה היה המסר שהועבר אלי, כל כולו מכוונות נאצלות. ברגע כזה המסר עובר בשני ערוצים בצורה יעילה במיוחד. בערוץ הראשון – מסר לאמא אחרי לידה שנמצאת במצב מאד רגיש, בעוררות גבוהה לגבי בריאותו של התינוק, כשלבה פתוח והיא מוצפת הורמונים, קול גדול לוחש לה בצעקות: את לא מבינה, את לא יודעת. אנחנו יודעים בשבילך. אל תתאמצי להבין, ללמוד, להקשיב. תנוחי לך, אנחנו נעשה את זה בשבילך. ובערוץ השני – מסר שנטבע בתינוק הרך – אמא לא יודעת. ואם אמא לא יודעת, מי בכלל יכול לדעת. והנה הוא פוגש את המלאך הגואל לא בדמות אמו אלא בדמות רופא, או אחות, בראשית חייו, ובהמשך חייו המורה, המטפל, איש המקצוע שאומר להורים – אני יודע מה טוב בשביל הילד שלכם.

נראה לי שחוויה מכוננת כזאת מעוורת את האנשים בכלל ואת ההורים בפרט מראות את אפשרות הבחירה שלהם. יש מי שידע במקומי. זה המסר שעובר בעוצמה, ועוד לא התחלתי בכלל לדבר על עומק הצריבה התודעתית בתהליך הלידה הרפואית, הן לאמא והן לתינוק. אני זוכרת שאחרי שהוצאנו שלושה ילדים מבית ספר לחינוך ביתי, עם תחושת האחריות הכבדה שחשתי, אמרתי לעצמי: טוב, לבריאות שלהם אני לא יכולה להיות אחראית. את זה אשאיר בידי הרופאים. אוי ואבוי.

בשנת 1995 התחלנו להוציא עלון בשם "באופן טבעי" שלימים הפך להיות מרכז לקהילת אנשים שהתחילו להתעורר לאפשרות של בחירה ואחריות אישית בתחומים שונים של החיים. בחירה ואחריות בלידה, בגידול הילדים, בחינוך, בבריאות ילדים ואנשים, בגידול מזון ובשמירה על הכדור. ואף יותר מכך – אנשי קהילה זו, בנוסף ללמידת האחריות שהם רוצים לקחת בחייהם דנו בפרקטיקות שתומכות בכך שילדים ייקחו אחריות על חייהם במידת האפשר וההתאמה לגיל – הנקה לפי דרישה, גידול תינוקות בלי חיתולים, למידה טבעית שנובעת מהילד עצמו, אחריות על הזמן ותחומי העניין של ילדים וכו'.

בסיומה של המאה העשרים, החופש לקחת אחריות ולבחור את אורחות החיים נדמה היה כהבטחה גדולה. האתגר לפרק עוד ועוד רעיונות ומבני כוח עורר סקרנות ולווה בחדוות גילוי. המאבקים התחוללו מול עיתונאים סקרנים, דעת הקהל וסבים מודאגים. החופש לבחור נדמה היה כמוביל לאופק של חירות.

אבל, עם התפשטות התופעה החל הממסד להצר את צעדי החירות בדרכים שונות ומשונות – ביצירת נהלים ופיקוח צמוד על משפחות חינוך בידי אנשים שאין להם הבנה מינימלית בצורת חיים זו, רדיפת מיילדות שאפשרו לנשים ללדת בבית עם תמיכה מקצועית אחראית, כפיית טיפול רפואי אפילו במצבים שאין שום הבטחה להבראה, וכפיית טיפול רפואי על אנשים בריאים בינתיים בדרכים עקיפות.

מה שהבנו אז, שהגבלת חופש האזרחים – יודעים היכן היא מתחילה אבל לא יודעים היכן היא נגמרת – מתברר היום כמציאות אימה בה המשטר מגביל את החופש של האזרחים, ולא רק בתחומים האזוטריים שאנשי קהילת באופן טבעי עסקו בהם.

נדמה שאין מסגרת הולמת את הדיונים בחופש הבחירה וזכויות האזרחים בימים חשוכים אלה, יותר מאשר קהילת "באופן טבעי".

בואו לכנס!

יום חמישי 16.7.2020

מהשעה 10:00

בפארק הירקון