בקשה: חיבוק, חלק שלישי

בהמשך ל בקשה: חיבוק, חלק ראשון

בקשה: חיבוק, חלק שני

ג.
מה שלומך? מה היה השבוע? השבוע זה סיפור מעניין. חזרתי הביתה מאד רגועה. מלאה באהבה. היתה לי הרגשה שאני יכולה להחזיק מערכת יחסים. ואני לא מבינה בדיוק מה קרה, אבל הוא פתאום התחיל ליזום מגע גופני. לחבק, לשבת קרוב וללטף אותי. ומה היה הכי מוזר בזה, שפתאום התחלתי לחשוד בו, שאולי הוא מסתיר ממני משהו, כמו הסיפור הזה על הבן זוג שמביא פרחים כדי להסתיר את הבגידה שלו.

כן, תראי מה קרה. קיבלת את מה שבקשת כל כך הרבה זמן, אבל ההרגל להרגיש רע, להרגיש סכנה, לפחד שהוא יעזוב לא נרגע.

כן, מה אפשר לעשות עם זה, זה מרגיש לי כמו עבודה בלתי נגמרת… אני כל כך דפוקה… ככה זה עובד אצל כולם. הרגלים לא משתנים בבת אחת. שינויים מתרחשים לאט לאט. בכל פעם אנחנו מודעים לעוד תחושה או הרגשה שהן חלק מההרגלים שלנו, בכל פעם מתגלה עוד רובד של ההרגל, אולי ההיסטוריה שלו, אולי ההקשר שלו בתוך ההווה. לאט לאט. כן, אבל אני כאילו מרגישה יותר רע עכשיו, היא אומרת, גם מרגישה פחד שהוא יעזוב וגם מרגישה על זה אשמה כי הוא ממש עושה מה שכל כך רציתי. ואני מרגישה רע… אני לא יכולה לצאת מזה…

את זוכרת שלפני שתי פגישות דיברנו על קבלה, קבלה של התשובה שלו – כן או לא. גם פה מהלך של קבלה יכול להועיל. איזה קבלה, מה אני צריכה לקבל את זה שאני מרגישה רע? כן, בדיוק, קבלה שלך את עצמך. קבלה שלך עם היכולות שלך ועם החולשות שלך, עם הכוחות שלך ועם ההרגלים שלא מיטיבים איתך. את הדבר הזה בדיוק אני לא מבינה, היא אומרת, וזה אפילו מעצבן אותי. כל הסיפור הזה של קבלה. איך אני יכולה לשנות אם כל דבר שקורה אני מקבלת, אני מדמיינת איזה אחת מוארת שיושבת כל היום ועושה מדיטציה, היא לא צריכה לטפל בילדים שלה, לא צריכה להתפרנס… זה ממש מעצבן אותי…

כן. יש משהו ממש מבלבל ברעיון של "קבלה". נדמה שאי אפשר לעשות שינוי במציאות אם לא מתנגדים לה. ככה למדנו. להשתמש בשכל שלנו ולבקר ולשפוט, לעשות רשימות של "הבעד והנגד" כמו גיבורת הספר של מאיר שלו – יונה ונער. אלא שההרגלים שלנו לא קשורים לשכל. הם נובעים מחלקים אחרים שלנו, מהרובד הרגשי למשל. שם ההגיון לא משפיע. את מכירה את כל המחקרים בפסיכולוגיה שאומרים שאנשים לא מקבלים החלטות הגיוניות אלא פועלים באופן רגשי? כל סבתא מהכפר ברוסיה ידעה את זה. לא צריך לעשות בשביל זה דוקטורטים. והרובד הרגשי שלנו מגיב לשתי אפשרויות בלבד – בטוח לא בטוח. ביקורת עצמית מגבירה את תחושת חוסר הביטחון שלנו בתוכנו, ומגבירה את התגובתיות למצב של סכנה. בדיוק את ההרגל שאת רוצה לשנות עכשיו. ולכן, כדי שהחלק בתוכך שחש סכנה ירפה ויתחיל לחוש ביטחון הוא זקוק לקבלה מלאה שלך.

נו, אז מה עכשיו? עוד שבוע סוער? אולי… ואולי לא. בואי נראה מה יקרה. בואי נראה אם תזכרי את הרעיון הזה של קבלה עצמית. אם במקרה תזכרי את יכולה לשאול את את עצמך: האם אני מקבלת עכשיו את עצמי או לא. רק לשאול, ולראות אילו תשובות יעלו. לבדוק אם זה באמת קורה לי, היא שואלת. כן, מתוך סקרנות וחמלה. לא בדרישה נוקשה לשינוי.

עוד הר שצריך לטפס עליו… זה מזכיר לי טיולים שנתיים בתיכון שהיינו הולכים במדבר,  וכל פעם שטיפסנו על פיסגה התגלתה הפיסגה הבאה…

ואיך היה הנוף?

מחשבה אחת על “בקשה: חיבוק, חלק שלישי

  1. פינגבק: בקשה: חיבוק, חלק שני – באופן אישי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s