בקשה: חיבוק, חלק שני

בהמשך לבקשה: חיבוק, חלק ראשון

ב.
בפגישה הבאה היא מספרת שדווקא יותר טוב ביניהם. אבל היה אירוע אחד שהיא אפילו מתביישת לספר עליו. היא שוב בקשה חיבוק, שוב הוא סירב והיא התפוצצה. אבל ממש. פשוט לא יכולתי לעצור בעצמי היא אומרת. הרגשתי את כל הגוף שלי רועד, אמנם לא התחננתי לפניו כמו פעם אבל התחלתי להסתובב בבית בעצבנות, המשכתי לעשות כל מה שהייתי צריכה לעשות, אבל אני בטוחה שהוא שמע טוב מאד כמה אני כועסת. רק מהרעש שעשיתי בזמן שטיפת הכלים וסידור השולחן אחרי ארוחת הערב. איך זה יכול להיות שאני כבר יודעת שאני רק מבקשת ומותר לו להסכים או לא, ואני ככה מתנהגת. אני מפחדת שהוא יעזוב אותי, שכבר לא יהיה לו כוח בשבילי.

אנשים הם לא מכונות. נכון, דיברנו לפני שבוע על בקשה. הבנת, והתכוונת לבקש ולקבל כל תשובה שלו. אבל משהו אחר קרה. את מספרת על הרעד בגוף. על הכעס. הגוף מגיב כמו במצב סכנה. האדרנלין שתפקידו לאפשר לנו לברוח או לתקוף מופרש ואת כולך מוכנה לקרב, אלא שלא קורה שום קרב, והאנרגיה הזאת שמציפה אותך צריכה להשתחרר בדרך כלשהי. אז את כועסת, פועלת בנוקשות, טורקת את הדלתות של הארון, כמעט זורקת את הכלים לכיור. תראי כמה הגוף חכם. הוא רוצה לשחרר את האנרגיה הזאת ומוצא דרכים, אולי לא מנומסות במיוחד, אולי לא לגמרי יעילות אבל זה מה שהתאפשר באותן נסיבות לגוף שלך.

למה אני מרגישה סכנה, למה? היא עוצרת את שטף המילים, מקשיבה לעצמה… מה קורה לך כשהוא מסרב לחבק אותך? אני מרגישה כמו ילדה קטנה… אני מפחדת שהוא ילך מכל הסצינות שאני עושה לו… אני מפחדת שאם הוא ילך בחיים כבר לא אמצא בן זוג. כבר היה לי נסיון רע עם זה… מי ירצה אחת כמוני… זקנה…  אני רוצה להרגיש חשובה… בעיני מי? אני שואלת. בעיניו כמובן, ובעיני עצמך את חשובה? מה זאת אומרת? איך את מרגישה עם עצמך? אמרת קודם: אחת כמוני, מה זה אחת כמוני בשבילך? אה… זה לא ממש מוצלחת, כן, כשהוא לא מסכים לחבק אותי אני מתחילה להזכר בכל החולשות שלי… אני כבר לא צעירה… אין לי שום כישרון… סתם אחת, אפורה, שגרתית…

זה באמת מסוכן, תראי כמה ביקורת ושיפוט את מפנה כלפי עצמך… זאת סכנה. הביקורת שלך כלפי עצמך היא סכנה, אבל גם פחד הנטישה הוא סכנה, הדאגה לעתיד היא סכנה, כל זה ועוד הרבה סכנות מתעוררות ברגע שהוא מסרב לחיבוק שלך.

אז מה אני יכולה לעשות בקשר לזה? אין הרבה אפשרות לשלוט בזה, או לשנות את זה באופן מכני. יש המציעים להציע להכרה מחשבות חלופיות כמו חשיבה חיובית. יש בזה טעם, אבל לדעתי יש כאן עוד משהו שנחוץ לתהליך. התבוננות. מה זה התבוננות? אני לא רוצה להסתכל, אני רוצה לשנות! כן, התבוננות מביאה להבחנה והבחנה מביאה לשינוי. הנה למשל, את מספרת שאת מרגישה מתח בשרירים כשזה קורה. עכשיו מתוך שהבחנת בזה את יכולה לחפש דרכים יותר יעילות לשחרר את המתח הזה. כן, נכון, היא אומרת, אני זוכרת שפעם כשהייתי נעשית ככה עצבנית הייתי יוצאת להליכה, ותוך כדי ההליכה הייתי נרגעת. הנה שינוי שיכול לקרות.

אז אני מציעה בימים הקרובים להתבונן בעצמך כשאת נפגעת, לזהות את המתח בשרירים, אולי אפילו תוכלי להבחין בתחושת הסכנה, מה יש בה. נראה לה רעיון טוב. היא יוצאת בהרגשה שיש מה לעשות.

בקשה: חיבוק, חלק שלישי

4 מחשבות על “בקשה: חיבוק, חלק שני

  1. פינגבק: בקשה: חיבוק, חלק ראשון – באופן אישי

  2. אורנה שלום

    שמי שירי קרון ואני ניזונה מהדברים שאת כותבת מזה מספר שנים

    רציתי לבדוק את האפשרות להיפגש איתך לצורך תהליך משפחתי

    אשמח לשמוע ממך

    בתודה

    שירי

    ________________________________

  3. פינגבק: בקשה: חיבוק, חלק שלישי – באופן אישי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s