בקשה: חיבוק, חלק ראשון

א.
היא מבקשת חיבוק. הוא לא רוצה להתחבק. היא מפצירה בו עד שנעתר אבל אז מרגישה את הטעם החמצמץ הזה שהיא כבר מכירה, הוא עושה לה טובה. היא מרפה לרגע בין זרועותיו ומיד מרגישה את הנוקשות של גופו שרוצה להשתחרר מהעול הזה.

מה לעשות היא שואלת? זה הוא? זה אני? זה אני שלא יודעת לתחזק זוגיות? אני כל כך רוצה שהוא ירצה בי, ירצה אותי, יתגעגע אלי, כמו שאני רוצה אותו.

דיברנו על בקשה. משמעותה של בקשה היא שיש לה שתי תשובות נכונות: כן או לא. כשהיא מבקשת חיבוק הוא יכול להסכים ויכול גם לא. זה נורא בשבילי שהוא לא מסכים,  אני מתכווצת כולי. אני מרגישה את הגוף שלי רועד מכעס. אני מבינה מה שאת אומרת על בקשה, אבל מה עם מה שאני מרגישה? ואיזה מין זוגיות זו תהיה?

אנחנו מדברות קצת עליו. על המשפחה שלו, על ההיסטוריה שלו. לפעמים ההתבוננות בו – בזולת, יכולה לעזור ביצירת ההפרדה בין הפגיעות שלה למעשים שלו. היא מספרת שבמשפחה שלו לא כל כך מתקשרים. בודאי שלא מחבקים. מספרת גם שהיה לו קשר קודם מאד קשה. יצא ממנו חבול. משהו בשיחה הזאת קצת מרגיע אותה. היא מבינה שהיא לא הנמען היחיד של הפעולות שלו. זו לא היא שנמצאת שם בצד השני של האין-חיבוק. אלה הפחדים שלו, הצורך שלו באוטונומיה, החשש מעוד קשר קשה, הפחד להפגע.

אנחנו נפרדות עם ההבטחה שלה לזכור את מהותה של הבקשה. הוא יכול להגיד כן, וגם יכול להגיד לא. היא מבינה. רוצה מאד לשים לב לכך.

בהמשך: בקשה: חיבוק – חלק שני

2 מחשבות על “בקשה: חיבוק, חלק ראשון

  1. פינגבק: בקשה: חיבוק, חלק שני – באופן אישי

  2. פינגבק: בקשה: חיבוק, חלק שלישי – באופן אישי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s