בקשה – התבוננות פנימה

בהמשך לבקשה – התבוננות מקרוב

אמא מבקשת מבן עזרה. מטבע הדברים כשחיים ביחד מבקשים עזרה מהזולת. אבל אצלה הבקשות נענות לעיתים קרובות בהתעלמות, או יוצרות מאבק, או אווירה לא נעימה.

מה קורה במרחב הזה של הבקשה? למה לא יכולה להיות זרימה טבעית ונינוחה של בקשות והיענות לבקשות?

האווירה בתוכה מבקשת אמא נוצרת מהשיחה הפנימית שהיא מנהלת עם עצמה. ובשיחה הזאת אני רוצה להתבונן. חשוב לחשוף את השיחה הזו, כי לא משנה באיזה מילים היא תשתמש או אילו גינונים היא תיצור סביב הבקשה – ההשפעה של השיחה הפנימית תמיד תהיה מכריעה.

אמא
ראשית, אמא מגיעה לשיחה הזאת מתוך עמדה של קורבן. היא כורעת תחת נטל החיים, יש לה התנגדות לכל מה שקשור בתחזוקה של החיים – נקיון, כביסה, בישול, טיפול בבעיות ביורוקרטיות וכו'. אולי היא מרגישה ש"לא מגיע לה" לשאת בכל העול הזה לבד, שהיא היתה אמורה לחיות חיים טובים יותר של שיתוף פעולה, חמימות בקן המשפחתי, עזרה הדדית, אמפטיה, רגישות של האחד לזולתו, אכפתיות. ובמקום החלום היפה הזה, במציאות היא חוזרת לבית קר, בן סגור בחדרו עם המסכים שלו, הבית נמצא בדיוק במצב שהיא השאירה אותו לפני שיצאה לעבודה, האשפה מאתמול עולה על גדותיה וכבר מדיפה ריח קל בכל הבית.

אמא מתאכזבת על בסיס יומיומי. בכל פעם שהיא חוזרת הביתה מציפות אותה המחשבות של החלום, ובינה לבינה הן מיתרגמות לשיחה תובענית: למה הוא אף פעם לא…. למה תמיד הוא…. למה הוא לא יכול לראות בעצמו ש…. למה הוא חי בבית כמו…. והיא נכנסת הביתה ומתאכזבת.

כשהיא מפנה לבן את הבקשה היא לא מבקשת ממנו שיזרוק בבקשה את האשפה הערב, היא מבקשת ממנו באופן לא מודע ולא מדובר שיעשה את כל הדברים שאי פעם בקשה ממנו והוא לא עשה, אבל היא מבקשת ממנו גם את כל הבקשות שיש לה כלפי העולם, כלפי המציאות – שהיא לא תרגיש כל כך לבד, שהחיים שלה לא יהיו אפורים, שיהיה מישהו בעולם שיראה אותה ויאהב אותה ויתחשב בה ויעריך אותה ויתמוך בה – כל הבקשות העמוקות שלה שלהרגשתה לא נענות בחייה.

כל המטען הזה כבד מידי בשביל בן. הוא מרגיש לכוד בתוך חווית הקורבנות של אמא שלו. הוא לא רוצה להכנס לזה. מנסה בכל דרך להתנער מזה. להבהיר לה, באופן לא מודע כמובן, שאת כל הפנטזיות האלה שלה הוא לא מתכוון למלא. זה גדול עליו. הוא מרגיש שאין לו באמת בחירה האם להיענות לבקשותיה של אמא, אבל עוד יותר מזה, הוא מרגיש שאם הוא יענה לבקשה שלה יפול עליו מטר של בקשות כמו מטבעות ממכונת המזל. במכונה הזאת הוא לא רוצה לשחק. הוא רוצה לחיות את חייו, לא להיות מי שאמור להגשים לאמא את הפנטזיה שלה על החיים.

בן
אבל ישנה עוד שיחה שמתקיימת בין אמא לבן עצמה. והיא נוגעת לבן. בעצם היא חושבת שגם הוא מסכן. הוא בן יחיד והמשא של אמא כבד עליו. ולמה בכלל הוא צריך לשאת בעול הנורא הזה של החיים. הילדוּת או הנערוּת הם הזמן לשחק, להינות, לשמוח, לא לשאת בנטל. המציאות שאליה הוא נולד היא לא הטובה ביותר עבורו. ככה היא לא דמיינה את המשפחה שלה, אמא וילד, לבד בבית, כל אחד ספון בחדרו ובמעשיו. וכשהם כבר נפגשים לפעילות משותפת, ארוחה נניח, המתח ביניהם לא מאפשר אפילו שיחה, שלא לדבר בכלל על הנאה. ובכלל, הם חיים בישוב המבודד הזה ואין לו חברים בישוב ולכן הוא יושב כל הזמן בחדר עם הטלפון, זה הקשר היחיד האפשרי שלו לחברה אחרי שעות הלימודים. למעשה גם בן הוא קורבן של החיים. ולכן הבקשה ממנו לקחת חלק בעבודות הבית הבזויות מגבירה את מצבו הקשה, בוראת לו את המציאות הכל-כך נוראה שהיא עצמה חייה בתוכה.

ואולי אמא לא מאמינה שבן יכול להיענות לבקשות שלה. היא חושבת עליו שהוא אגואיסט, לא מתחשב, שלא איכפת לו ממנה בכלל, שהוא לא רואה אף אחד ממטר, שילד בגיל ההתבגרות אמור למרוד בהוריו, ולכן ברור שלא יענה לבקשות שלה, שבעצם הוא מכור למסך, שהילדים של היום לא מוכנים לקבל סמכות וכו'. ובכלל, היא עצמה, אף אחד אף פעם לא ראה אותה, לא עזר לה, הכל היא היתה צריכה להשיג לבד, והיא אכן בנתה עצמה "בעשר אצבעותיה" אבל משלמת על כך מחיר יקר של מתח בלתי פוסק וחיים קשים.

וכך ברגע שהיא מבקשת ממנו היא כבר יודעת שלא יענה לבקשה שלה. והוא לא יכול להיענות לבקשה כשהיא כבר יודעת שלא יענה לה. הוא באמת לא רוצה לאכזב אותה, הוא רוצה לענות לה על הציפיות. ועל אף שהשיחה הפנימית הזאת לגמרי לא מודעת ולא מדוברת, היא ממשית ומשפיעה על התגובות של בן.

***

זהו אם כן אקלים אפשרי אחד שבתוכו מתקיימות הבקשות של אמא מבן. האמונה שהחיים קשים, שהיא ובנה קורבן של המציאות. אקלים שבו הבקשה המדוברת לא משקפת את הציפיות שלה מעצמה, ממנו, מהמציאות. ואולי אפילו להיפך – ממש נוגדת את האמונות שלה, את הציפיות שלה. במצב כזה בן לא יכול לשתף פעולה.

ולא משום שהוא לא מעוניין באמא שלו. ההיפך הוא הנכון. בן אוהב את אמא, רוצה בקרבתה, רוצה להרגיש ממנה אהבה ואכפתיות, רוצה שהיא תראה אותו, גם הוא רוצה להרגיש את החום בקן המשפחתי שלהם. אבל הפגישות שלו עם אמא מייצרות אצלו את ההרגשה ההפוכה. תמיד היא נרגנת, תמיד חסרת סבלנות, מסכנה, ולא מאמינה שהוא באמת רוצה בטובתה. אז בן עונה לציפיות של אמא, החיים הם מאבק – אז הוא נאבק בה.

4 מחשבות על “בקשה – התבוננות פנימה

  1. פינגבק: בקשה – התבוננות מקרוב | באופן אישי

  2. פינגבק: ציפיות | יומן הורות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s