חיי שרה – נשואי האידאולוגיה עם האנושי

בפרשת חיי שרה המתחילה עם מותה של שרה, נרשם עוד פרק בהתערות של אברהם וצאצאיו בארץ. הוא קונה חלקת קבר לאישתו ומיעד אותה לקבר כל מתיו. הוא מתכוון להשתקע.

מיד בהמשך לסיפור מערת המכפלה אנחנו מתוודעים לכך שאמנם אברהם רוצה למצוא ליצחק בנו אישה מבני משפחתו אשר נשארו בחרן, אבל רק בתנאי שתבוא לחיות בכנען. אם היא תסכים להתחתן עם יצחק אבל תרצה להשאר בבית אביה – העיסקה תבוטל. לא את בנו יצחק הוא רואה לנגד עיניו, אלא את המשך ההתיישבות בכנען, אפילו במחיר של חייו האישיים של יצחק.

אברהם הוא אידאולוג – נמשך אחרי רעיונות. הרעיונות שלו הם אלה שמדריכים את מעשיו. בטיפול וטיפוח האנשים שלצידו הוא לא מצטיין. בין הגר ושרה הוא לא הצליח להשכין שלום, את בנו התכוון לעקוד כאות נאמנות לאלוהים שמדריך אותו במסעו, והמשכיותו של יצחק בנו, חיי המשפחה שלו, מעניינים אותו פחות מאשר מימוש ההבטחה האלוהית להתיישבות בכנען.

ואכן, אצבע אלוהים מקדמת את העלילה בצירוף מקרים פלאי והנערה שפוגש עבד אברהם על יד הבאר היא לא אחרת מאשר רבקה נכדתו של נחור אחי אברהם.

בבית בתואל אביה של רבקה את עלילת הדברים מקדמים בני אדם. שם הדברים קורים אחרת. תיאור המפגש של עבד אברהם עם רבקה ביתו יפת התואר, מלא בחסד אנושי. השיחות מתרחשות בין אנשים, פעולות העזרה ההדדית קורות בין אנשים, ההנעה לעשיה היא אנושית. צרכיהם של בני האדם נלקחים בחשבון – להרוות את צמאונם, להשקות את גמלים, ללון ולתת מספוא לגמלים, וכן, גם להנות מהעושר החומרי שעבד אברהם מביא איתו (אולי מיוזמתו – וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל-אֲרַם נַהֲרַיִם–אֶל-עִיר נָחוֹר (בראשית כד' י'). לא כתוב אברהם נתן או שלח, כתוב "ויקח העבד". אולי אברהם לא עוסק בזוטות ממין זה) מכנען.

בכלל, הרבה יוזמות אנושיות מתגלות כאן בסיפור – רבקה מציעה לעבד אברהם מקום גם לגמליו, אחרי ששואל אותה על מקום לינה בעבור עצמו, לבן אחיה מרעיף אוכל ומשקה על האורח. וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת-הַנֶּזֶם, וְאֶת-הַצְּמִדִים עַל-יְדֵי אֲחֹתוֹ, וּכְשָׁמְעוֹ אֶת-דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר, כֹּה-דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ; וַיָּבֹא, אֶל-הָאִישׁ, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַגְּמַלִּים, עַל-הָעָיִן. וַיֹּאמֶר, בּוֹא בְּרוּךְ יְהוָה; לָמָּה תַעֲמֹד, בַּחוּץ, וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת, וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים (בראשית כד ל', לא'). יתכן אמנם שלבן יוצא מגדרו משום שרואה את העושר הרב שמביא איתו עבד אברהם (אנחנו כבר מכירים כבר את חיבתו הרבה לרכוש מהסיפורים הבאים) – אולם גם הההתלהבות מעושר חומרי היא התנהגות אנושית.

אבל ההבדל העקרוני בין ביתו של נחור אחי אברהם לבין בית אברהם מתגלה אחרי שכבר סוכם הסכם הנשואים, והכסף והרכוש כבר עברו מיד ליד ועבד אברהם מבקש לקחת את רבקה ולחזור בחזרה לכנען. כן נעצרת העלילה ובני משפחתה של רבקה מפנים אליה את שאלת הנשואין: וַיֹּאמְרוּ, נִקְרָא לַנַּעֲרָ, וְנִשְׁאֲלָה, אֶת-פִּיהָ (בראשית כד' נז'). רבקה צריכה לתת את הסכמתה להסכם הנחתם בעבורה. היא איננה עוד בובה בתוך העלילה האלוהית, כפי שמתאור יצחק למשל בסיפור העקדה, אלא אשה בשר ודם שיש לה אפשרות בחירה בחייה והיא זו שבבחירתה לחזור עם עבד אברהם לכנען מאפשרת את המשכיות משפחת אברהם.

רבקה מסכימה ללכת עם עבד אברהם לארצו של יצחק ושם להנשא לו. היא קבלה על עצמה להתרחק ממולדתה ומבית אביה וללכת אל ארץ כנען הלא נודעת. יתכן שעשתה זאת מתוך יצר הרפתקנות, יתכן שמשיקולים כלכליים – התחתנה עם משפחה עם כסף, אבל היא זו שבזכותה יכולה שושלת אברהם להמשיך בכנען. רצונות, צרכים, תשוקות ובסופו של דבר מעשים של בני אדם הם אלה שמגשימים בפועל את ההבטחה האלוהית.

נשואיהם של יצחק ורבקה הם נשואי האידאולוגיה עם האנושי, נשואי הצווי האלוהי עם נסיבות חיים מורכבות ולעיתים מופלאות, נשואי החד משמעיות של הרעיונות עם המציאות הסוררת רבת הפנים שבה חיים ופועלים אנשים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s