סרט

כמו סרט שמוקרן על סרט שמוקרן על סרט. ככה מתגלה לנו המציאות תחת מעטה הסרטים שאנחנו מקרינים עליה.
מבעד לעומס הדימויים והצבעים והתנועות והמרקמים אנחנו מתקשים להבחין מה קורה, מה יש, מה עכשיו.
הרעיונות שלנו לגבי המציאות, הזכרונות שלנו, האמונות שמדריכות אותנו, כולם נדמים ממשיים כאמת לאמיתה, ומחבלים במיקוד שלנו, ביכולת הזהוי שלנו.
המציאות נדמית עמוסה, מסורבלת, כאובה, מבולבלת…
ומעבר לכל אלו קשה להבחין מה יש, מה קורה, מה עכשיו.

אני מתבוננת בבני: הילד שלי משחק לבד בפינת החדר. רצף של מחשבות, אמונות, זכרונות ורעיונות מציפים אותי:
הוא בודד. הוא צריך חבר טוב, אני הייתי כל כך בודדה, ילדים הם יצורים חברתיים, משהו לא בסדר איתו, אני לא מעניקה לו את התנאים הנחוצים לו להתפתחות תקינה…

מה אני רואה? מה קורה עכשיו? איפה הילד?

יש לי מחשבה: בן הזוג שלי צריך לענות על הצרכים שלי. לשם כך התחתנתי. ההורים שלי אף פעם לא היו שם בשבילי. בזוגיות טובה שני בני הזוג מקבלים מענה לצרכים שלהם, בן הזוג צריך להיות החבר הכי טוב, אם אני לא מקבלת את התמיכה שאני רוצה עדיף כבר לחיות לבד, ההתנהגות שלו מעידה על כך שהוא לא מעוניין בי, מי אני אהיה בלי הזוגיות הזו, אני לא שווה כלום….

מה אני רואה? מה קורה עכשיו? איפה בן-הזוג?

המחשבות, הזכרונות, האמונות, הרעיונות, ההרגלים – הכל מוקרן על מסך התודעה, באותה רמת בהירות ותחושת מציאות.
זה מאד מבלבל. מה נכון? מהי המציאות?

האם אני רואה את מה שיש או מייצרת את מה שיש במבט שמנסה ללכוד את פיסת המציאות מבעד לרעש הבלתי פוסק?
ומה היא האמת?
האם נכון שאין לי תמיכה? או שמא היא מתקיימת כמובנת מאליה ואני לא מבחינה בה?
האם הילד שלי באמת מרגיש בודד? אולי הוא שקוע בעולמו ושמח לשחק וליצור לבד?

ואם אלו באמת סרטים – איך מבחינים בין סרט למציאות? הרי גם כשאני צופה בסרט קולנוע אני מתוחה וחרדה כאילו עכשיו ממש מסתובב מעבר לדלת שלי רוצח שכיר.

איך מבחינים בין סרט למציאות?

ברירת המחדל שלנו היא להאמין לכל מחשבה שעוברת לנו בראש. אנחנו לא רגילים לשאול את עצמינו האם זאת המציאות, האם זה קורה במציאות ממש או שמא רק בראש שלנו. המידע שמגיע מהחושים  – המציאות, מתערבב מיד עם אין ספור רעיונות ואמונות שמתקיימים בתוכנו כאמת לאמיתה – סרט.

הקשבה לחושים היא המפתח ליצירת הפרדה בין המציאות לבין הסרט. מה שומעים, מה רואים, מה מריחים, מה חשים, מה קורה בפועל – אילו פעולות נעשו, זאת המציאות. כל השאר – הסברים, פרשנויות, ביקורת, הערכות, זכרונות, אלו הם מחשבות, אמונות, רעיונות – סרטים.

האופן שבו נתפוס את מה שקורה ישפיע על החוויה הרגשית שלנו באותו הרגע, ובהמשך ישפיע על הפעולות שלנו ועל התפקוד שלנו. ככל שהמציאות תהיה יותר מובחנת מהסרטים, נוכל להיות יותר עניניים ויעילים. נוכל לדאוג לצרכים שלנו בצורה מדויקת יותר, התפקוד יעלה וכך גם הרמות של הסיפוק, השמחה, והנחת שאנחנו מרגישים בחיינו.

אולם הפרדה זו איננה פשוטה. רצף המחשבות שלנו לא עוצר, לא מבחין בין פעולה לבין הסבר, בין מציאות לבין פרשנות. את ההבחנה הזאת עלינו לעשות באופן פעיל, באופן יזום.

מה אני רואה?
מה אני שומעת?
אילו פעולות הוא עושה?
אלו הן שאלות טובות להתחיל מהן.

ישנן אפשרויות רבות מספור לתרגל את ההבחנה הזאת במהלך היום: ביחסים עם בן זוג, עם עמית לעבודה, עם בוסית, עם בת, עם הורה וכן מול מה שקורה במציאות ולא בהכרח שייך אלינו – תוצאות הבחירות, השביתה בבתי הספר, מה שקרה בגן כשהגעתי לשם עם הילד, איך התנהג היום הבוס לחברה טובה שלי.

ואפשר לתרגל גם בדיעבד. ברגע של שקט להיזכר במה שקרה ולנסות להבחין בין המציאות החיצונית לפנימית.

איך נראית הסיטואציה אחרי שהבדלתי בין המציאות לבין הפרשנות, השיפוט, הביקורת וההערכה שלנו?

ואיך אני מרגישה עכשיו עם מה שקורה ממש?

מחשבה אחת על “סרט

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s