השראה: על רגשות וצרכים 5

נוּוַט היה נער אסיקמוסי בנו של יקוט ציד הדובים הגדול בכל בני שבטו. פעם אחת לאחר שנלחמו צידי השבט נגד הדב הלבן והרגוהו מצאו את נווט מתחבא באוהל עם התינוקות.

וכך כתוב:

ואולם על פי האמת לא גינה (אביו) את נווט על כך,- וגם יתר הציידים לא גינוהו.
הם חשבו כי אולי הרוח השומר על הנער, הוא ה"טונגק", אשר לפי אמונתם הוא משגיח עליו מיום הוולדו, רוח זה הוא אשר נבהל והניע את הנער לנוס מפני הדב – ואם כן מובן מאליו כי אין זו אשמתו של נווט. אולי הטונגק שלו הוא רוח של ארנבת לבנה, אשר דרכה לברוח מפני כל. ואם כן הדבר צר להם מאד על נווט, אם כי גם בזו לו בלבם; כי מה היא התועלת אשר יוכל נער זה להביא לשבטו, אם הרוח השומר עליו הוא בעל לב חרד עד כדי כך, שלא יתן לו לעסוק בציד ולעבוד עבודה הראויה לאיש?

רק בדרך זו אפשר לו לאסקימוסי לבאר את עניין הפחד ולהבין אותו. כל עבודת יומם מלאה סכנות עד כדי כך, שאי אפשר היה להם להתקיים אפילו שעה אחת אילו היו מפחדים. אדם אסקימוסי אפשר לו שיפחד מפני רוחות ושדים ושאר דברים בלתי נראים לעין, שהוא מאמין בהם, שכן אין הוא יכול לראותם ולהבינם, אבל לעולם אין הוא מפחד מפני מה שהוא יכול לראותו ולהלחם עמו.

אכן, ברור הדבר כי כל פחדו של נווט לא היה על פי האמת אלא אימה שנפלה עליו רגע אחד; והיה שוכח וחוזר לתיקונו, והיה מתגלה כגבר אילו הניחו לו הבריות לעצמו. ואולם הם הרבו מאד לדבר על עניין זה, ולא נתנו לו אפשרות לשכוח את הדבר, – עד שאף הוא עצמו התחיל לחשוב את עצמו לפחדן. ומשום כך לא היה יכול להצליח להרוג את כלב הים שלו שנגלה לעיניו מתוך החורים שבקרח, כי רעדה זרועו עד למאד. לאחר זמן מה לא הרשהו עוד אביו לנגוע בצלצל הגדול, שבו היה הורג את כלבי הים, כי ירא פן יטמא מנגיעת ידו של פחדן.

 

מתוך: "נווט האמיץ" מאת: רדקו דון

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s