נניח שהייתי נותן לך חינוך למופת, איזה משא של אחריות היה מעיק על ראשך ועל גבך.
כידוע לך, חינוך למופת, מה שקרוי חינוך מזהיר, מחייב את המקבל להישגים מזהירים, מחייב קריירה מזהירה. שמח, בני, שתהיה רשאי לנשום בלי לחשוב כל רגע על התקדמות. החינוך שניתן לך אינו מחייב אותך לרוח הרפאים הקרוי היות למופת, החובה האיומה להצטיין מכל הבחינות. חופשי תהיה. איש הטבע תהיה, איש העולם. תהיה רשאי לנשום ולחיות. מי שחייו הם למופת אינו חי. ובכך מברך אותך מקרב לב, בתקווה שאמר לך דברים נכוחים,אביך
מתוך: מכתב של אב לבנו מאת: רוברט ואלזר
הסיפור המלא בגליון 2 של "המעורר"
באופן אישי 