בגוף ראשון

היא מדברת איתי בטלפון. מספרת שרבו.
מספרת את קורותיהם באותו היום ומאריכה בדבריה. פורטת את אירועי הסכסוך לפרטי פרטים:
"ואז הוא עשה ככה ואני אמרתי לו ככה והוא אמר לי ככה. ובכלל הוא כזה וכזה וכזה. ומה הוא בכלל חושב לעצמו. איך הוא יכול להתנהג ככה…. הוא אמור לעשות את זה והוא בכלל לא רואה את עצמו, אני אראה לו מה זה…. אם לא אגיד לו מה דעתי ומה אני חושבת על כל מה שקורה הוא יחשוב שאני מסכימה עם ההתנהגות הזאת…. אני אף פעם לא מתנהגת ככה…. וגם אם כן, לפחות אני לוקחת אחריות…..

והיא מדברת ומדברת. קשה להשחיל מילה לתוך דבריה. ניכר בה שהיא נסערת, מתוסכלת, אולי  מיואשת. הם כבר היו במקום הזה כל כך הרבה פעמים ונראה ששום דבר לא משתנה.

– "עכשיו", אני מבקשת ממנה, "ספרי את הסיפור שלך בגוף ראשון. תתחילי עם המילה "אני"."
– אני חושבת שהוא…..
– זה לא גוף ראשון. זה גוף שלישי: הוא…  מה את?
– הוא פוגע בי….
– זה לא גוף ראשון. מה את? מה קורה לך כשהוא מתנהג ככה?
– אני נפגעת כשהוא מתנהגת ככה.
– כן. זה גוף ראשון…
– זה לא הגיוני להתנהג ככה.
– זה לא גוף ראשון. זה רעיון. לרעיון אין גוף… מה את?
– אני……. אני פשוט מיואשת. כבר שנים אני מבקשת ממנו את אותו הדבר וכל פעם כשזה קורה… אני כל כך כך מתוסכלת…. אין לי מושג מה אני יכולה לעשות…
– מה עוד?

שקט. היא כבר לא עסוקה בסיפור. מתכנסת לתוך עצמה. מקשיבה פנימה. דעתה לא מוסתת מרצף האירועים. היא מקשיבה לתחושות הגוף שלה. מרגישה את העצב מתפשט בגרונה. את האכזבה. חווה את שברו של החלום. ככה היא לא דמיינה את הקשר שלהם. הם היו כל כך מחוברים, ומאז הילדים נפער בור ביניהם.

– אני עצובה, מאוכזבת. לזה לא פיללתי.
– כשדמיינת את הקשר שלכם בראשית הדרך, למה ציפית?
– ציפיתי לאהבה ועזרה. חשבתי שלא אצטרך שוב להיות לבד.
– אז את מרגישה לבד עכשיו?
– כן. הכי לבד זה להיות לבד בזוג.
– את מאוכזבת?
– בטח שאני מאוכזבת, ככה לא אמורה להיות זוגיות.
– זה לא גוף ראשון. זה רעיון. מה את?
– מה זה מה אני? ככה אני אמורה לחיות כל החיים שלי?
– את מפחדת מהעתיד שלכם ביחד?
– בטח שאני מפחדת. אני רק מדמיינת ככה את החיים שלי ובא לי לברוח…
– מה את הכי רוצה עכשיו?
– אני רוצה להרגיש אהבה. אני רוצה להרגיש אהובה. אני רוצה להרגיש לא לבד.
– אולי את רוצה להרגיש שייכת? להיות חלק מהזוגיות?
– …. כן. אני רוצה להרגיש ביחד…

עכשיו היא כבר לא עוסקת בו. היא עוסקת בעצמה. רק כשהיא חוזרת לעצמה משהו יוכל להשתנות. כרגע עוד לא ברור מה. המצב כל כך מוכר, היא מרגישה תקועה בלי יכולת לזוז, לא רואה שום אופק לפניה. אבל לאט לאט, תוך כדי שהיא מקשיבה לעצמה, למה שקורה בתוכה, מזהה את הרצונות שלה, את החולשות שלה, את הכוחות שלה – משהו יתחיל לזוז.

מחשבה אחת על “בגוף ראשון

  1. פינגבק: כולנו נוער בסיכון? | באופן אישי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s