לשתף פעולה


(רשימה ראשונה)

ילד נולד עם רצון לשתף פעולה. זה איננו אלטרואיזם, זאת איסטרטגיה הישרדותית. אם הוא ישתף פעולה עם המטפלים שלו הוא ישרוד, אם לא, לא. פשוט מאד.

ככל שהוא מתבגר הרצון שלו לשתף פעולה מתפתח מצורך השרדותי לבחירה מוסרית. כששיתוף הפעולה הוא הדדי, והילד חש כבוד בתוך הקשר עם ההורים או מטפלים אחרים, הוא יתחיל לראות את הזולת כאדם ולחוש אליו חמלה, אהבה וקרבה, לא רק כמי שתומך בהשרדות שלו, אלא כאדם נפרד ושלם. ראוי לכבוד, ראוי לדאגה, ראוי להתחשבות.

לכאורה, הכל טוב.

הילד רוצה לשתף פעולה, ההורה מכוון ומוביל, והנה אנחנו צועדים בדרך המלך.

אז אם כל כך פשוט למה אנחנו חווים כל כל הרבה מאבקי כוח מול הילדים?

"גיל שנתיים הנורא", "מרד גיל הנעורים" "גיל שמונה המעצבן"…

מאבקים על שינה ועל אוכל ועל סדר ונקיון, ועל חובות ועל זכויות…

אחד המוקשים העיקריים בדרך לשיתוף פעולה בין הורים לילדים הוא חוסר הבנה ואי-ידיעה של היכולות של הילדים בכל שלב בהתפתחות שלהם.

כשהורה מבקש מתינוק בן שמונה חודשים שיושב בכסא גבוהה ליד שולחן האוכל לא לזרוק אוכל על הרצפה הוא מבקש ממנו דבר שאיננו אפשרי בעבור התינוק. אתם מכירים תינוק שלא זורק חפצים כשהוא נמצא גבוהה מעל הרצפה? ליד שולחן האוכל, על הידיים של אבא, במיטת הסורגים?

זריקה של חפצים מגובה זהו שלב התפתחותי של התינוק. כל התינוקות עושים את זה. כך הם לומדים את העולם. אפשר לרדת לעומקו של מנהג זה ולנסות להבין בדיוק מה התינוק לומד וכיצד. זה מעניין כשלעצמו, אך לא בהכרח נחוץ כדי שנכבד את דרכו ללמוד.

מתוך חוסר הבנה למעשיו של התינוק אנחנו עלולים לחשוב שהתינוק זורק את החפצים כנגדינו, עושה לנו מניפולציה כדי שניתן לו תשומת לב, לא מקשיב לנו כשאנחנו מבקשים ממנו להפסיק, לא מתחשב בעייפות שלנו, לא איכפת לו מאיתנו…

איזה מסר אנחנו מעבירים לתינוק כשמבקשים ממנו, תובעים ממנו, גוערים בו – לא לזרוק?

מה התינוק לומד כשאנחנו אומרים לו אל תשחק, אל תלמד, ללמידה ולהתפתחות שלך אין מקום בעולם?

מה התינוק לומד כשאנחנו מבקשים ממנו דבר שאינו יכול לעמוד בו וכשהוא לא מצליח אנחנו כועסים?

הוא לומד שהוא לא מצליח להענות לבקשות של הוריו,

הוא לומד שיש סיכוי גדול שהוא יכשל בנסיונותיו לשתף פעולה עם הוריו,

הוא לומד שהצרכים הבסיסיים שלו – התפתחות ולמידה מתנגשים עם הצרכים של ההורים בשקט, בנקיון, בסדר…

הוא מתוסכל. הוא כל כך רוצה להענות לבקשות של הוריו אבל הוא מתבקש לעשות מה שאיננו מסוגל.

מה היה קורה לכם במצב כזה?

אני מניחה שכל אחד מכיר את הייאוש שאוחז בו כשהוא מתבקש שוב ושוב לעשות מה שאיננו יכול.

כך מתחיל המאבק.

בהמשך הילד לא ירצה לשתף פעולה. לא כי הוא רוצה לעשות "דווקא", אלא כי הוא כבר מיואש. כי יש לו כבר היסטוריה ארוכה של כשלונות. כן, בגיל שנתיים הוא כבר יכול להיות בעל היסטוריה ארוכה של כשלונות. הוא זרק לרצפה מה שאסור, הכניס לפה מה שמלוכלך, דיבר בקול רם כשהיה צריך להיות בשקט…

וככל שהוא יגדל, יתעצמו גם יכולותיו, וגם היכולת להתנגד, להיאבק ולא לשתף פעולה, תתעצם.

2 מחשבות על “לשתף פעולה

  1. פינגבק: בקשה, הוראה או: של מי האחריות | באופן אישי -

  2. פינגבק: רצונות סותרים | יומן הורות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s